רגעים קשים

היינו תמדי ביחד ברגעים הכי קשים


שאת ואני היינו בעולמות אפורים


את ישבת לך בוכה וכואבת עם בקבוק אלכוהול אותו מרוקנת


אני ישבתי זרוק לצד כבר תדלקתי עוד שהיה 1.20


את היית אהבת חיי אותך רוצה לישמור לנצח נצחים


אבל עכשיו זה הפך למריבות כל יום ושנינו יודעים שככה זה לא יכול להמשיך


בלילות אני לבד יושב לי בחדר חושב לי על הימים שהיו בסדר


חושב כמה אטום נהייתי,כמה זבל נהייתי.


אבל עדין זה לא מזיז לי כי בטון זהו אני


המוח נידפק התא נישרף והינה עוד אחד נופל לפח


את הבריחה שלי את הנשמה שלי את הערצה שלי


אבל עדין את הסימן שאלה שלי