ידעתי שמשהו חסר בחדרי

ידעתי שמשו חסר בחדרי.


כי ישבתי לי לבדי.


הדלת סגורה אבל הלב פתוח.


אני רגוע. רק האוויר קצת מתוח.


סטיבי מסתחרר על פטיפון ישן


שח ומסוכך בקולו הרך, המנוחם.


קירות חומותיי דולקים באש


העש אל הקירות לוחש.


ואולי נפלה עליי מועקה:


אם ארגנתי את כל זה ואף אחת לא באה.


צלילי החשכה זורמים אליי לרוב


אך יום יבוא ואראה אותה ברחוב.


אני מאמין.


ביקורת תתקבל בברכה...הכי חשוב שתהיו כנים...בתודה מראש:)