לא יודעת אם זה בדיוק שיר זה משהו על החיים שבאמת כדי לקרוא

אני הולכת בדרכי מפעם לפעם נופלת אך חוזרת חזרה לקום כי מבינה שכך מתנהלים החיים.


חויתי אכזבות אך זה לא הרג אותי זה רק חישל אותי ולימד אותי עוד כמה דברים, דרך התנהגותם של אנשים למדתי שהחיים לא תמיד יפים ושיש המון רוע בעולם זה אכזב זה פגע אבל גם לימד אותי להעריך יותר את האנשים הטובים האנשים שאוהבים אותי.


אני תמימה ככה כולם אומרים אני סולחת מהר למרות שלפעמים אני לא צריכה אז כן אולי אני תמימה אבל המצפון שלי שקט , לסלוח זה לא חולשה זה אהבה בכול פעם שסלחתי הרגשתי טוב עם עצמי...


יש בי המון פחד מכול כך הרבה דברים ובעיקר המוות לאבד אדם קרוב כול כך מצמרר רק לחשוב על זה אך יחד עם זאת אני מנסה להתגבר על הפחד להבין שהמוות הוא לא הסוף ושלמעלה מתנהלים חיים חדשים.


המון פעמים לא הולך לי רק אם אני מתאמצת ורוצה באמת וכן זה מעצבן אבל זה לימד אותי המון על עצמי שאם אני רק רוצה אני יכולה שאם נמצא הרצון בתוכי הכול אפשרי בשבילי.


תמיד פחדתי להזדקן מה יהיה איתי האם היה מסוגלת לעשות דברים האם הרגיש גם בגיל כה מבוגר אהבה ואז הבנתי האהבה לא מפסיקה שמזדקנים להפך היא נהפכת לטהורה יותר.


ועכשיו אני רק באמצע הדרך ממשיכה לצעוד בה לחוות דברים טובים ופחות דברים דרך ארוכה לפני והיעד הוא המוות לכן אני לא הולכת לקראת היעד אני חווה את הדרך מנצלת כול רגע בחיי כדי שביום בו הגיע ליעדי אדע שעשיתי כול מה שרציתי וחלמתי שאוכל ללכת מהעולם הזה מאושרת.