איבדתי אותך.

תמיד פחדתי מהרגע הזה. לא רציתי שיבוא.

להגיד שלא ידעתי? לא, לא אשקר.

ראיתי את זה קרב.

פחדתי. רעדתי. ידעתי.

לא רציתי שיגמר.

לפחות לא ככה, לא עכשיו, עוד לא.

סגורה עם עצמי. לא רוצה לדבר עם אף אחד.

לא רוצה לראות אף אחד, אף אחד חוץ ממך.

אבל אני לא יראה אותך, אתה לא תבוא.

ממשיכה להיות עם עצמי, אף אחד לא מבין מה יש לי.

רק אתה יודע.

ולא אכפת לך.

תמיד פחדתי מזה. ידעתי, הרגשתי, ראיתי את זה בעיינים שלך.

בוכה, מתגעגעת..פגועה..רוצה אותך, בחזרה.

אבל כנראה שלא, שהפעם זה סופי.

איבדתי אותך. והפעם? כן, לתמיד.



תגיבו..