משהו מרגש!!! חובה להכנס!!!!!!/ילדת_רחוב

כשהמורה חילקה לנו את המבחנים הייתי המומה
קיבלתי במבחן במתמטיקה 100
אמא תהיה שמחה ואבא סופסוף יהיה בי גאה
בדרך הבייתה חשבתי על כך הרבה
כל המאמץ הזה בשביל חיבוק מאבא ואמא יהיה שווה
הייתי מהורהרת, איך אבא יגיב
דפקתי בדלת...
ופתח לי אדם, מישהו שאני כלל לא מכירה
לא שאלתי מי הוא מתוך כבוד ויראה
אבל בתוך ליבי אמרתי בחשד "מי אתה?"
נכנסתי הבייתה,הייתה אווירה מוזרה
הגעתי לסלון הייתי המומה, אמא ישבה על הריצפה מביטה בנקודה מסויימת
מרוכזת ולא עונה
אמרתי "אמא?,מה קרה?"
אמא לא ענתה, זו פעם ראשונה שדיברתי אל אמא והיא לא ענתה
בחיים לא ראיתי אותה כך היא הייתה אחוזת בהלה
פתאום הרגשתי רעד מצמרר,רוח קפואה נשפה בעורפי
הקור הרעיד את עצמותיי,הייתי מזועזעת!!
הבטתי אחורה, הדלתות,החלונות הכל היה סגור אני נשבעת!
עיניי האדימו עמדתי באותה נקודה
לא זזתי, הבטתי באמא חיוורת, ממשיכה להביט למקום כלשהו ולא עונה
אני לא חושבת שהיא שמה לב שאני שם
היא כמו הייתה בעולם משלה, מה שבטוח היה לה רע באותו עולם
באתי בהרגשה מדהימה עכשיו אני בחוסר הבנה
מהמבחן ושכחתי כמעט
כשראיתי את אמא על הריצפה שרועה מידי הוא נשמט
הייתי כל כך מבולבלת ראיתי מסביב בביתי כל הרבה פנים לא מוכרות
רציתי לרוץ לאמא אבל החזיקו אותי ידיים זרות
עצרו אותי, אמרו לי: "אל תלכי לשם ילדה,אמא זקוקה למנוחה"
מחזיקים בי?? מישהו עוצר ממני לראות את אמי!
צווחתי, "אמאאאאא,מה קרה" קרא משהו לרונן? ליבי קפא!
רונן זהו אחי הקטן, הוא בן חצי שנה
אני מהרהרת ונכנסים לבית עוד ועוד אנשים
מי אתם צעקתי!!! מה אתם רוצים??
אבל אף אחד לא שמע, ואבא.? איפה אבא בהמולה
התחמקתי מהידיים שאותי אוחזות רצתי לאמא שטופת דמעות
אמא הביטה בי ואמרה לי לשמור על אחי, אמרתי:
בסדר אמא בסדר, רק בבקשה אל תבכי.
רציתי להפתיע אותך אמא, ופתאום נכנסתי ויש פה כל כך הרבה אנשים
מי הם אמא למה יש בבית זרים
ומה יש לך אמא?? למה את בוכה?
אבא לא אוהב שיש בבית המולה
וכשאמרתי "אבא", אמא פרצה בבכי
אמא מה קרה לאבא אמא, מתחננת תעני!
ידעתי שקרה משהו לאבא, עוד מהרגע שהרגשתי את הצמרמורת בכניסה
הייתה לי הרגשה, שוב עברה בי צמרמורת שגרמה לי ליראה
אמא הייתה חיוורת הביטה בי בעיניים נוגות ואמרה
מתוקתי...אבא...אבא נרצח, אבא בשמיים עכשיו, אבא מלאך..
אמרתי "מה?!?!?" ולא כי לא שמעתי, אלא הזדעזעתי כל כך..
אמא נשנקה שבה ואמרה...אבא..אבא הלך...
עמדתי, כלא מאמינה
אבא?..הלך? לאן? מתי הוא יחזור
שיבוא לחדר שלי וידליק לי את האור
ירגיע אותיי ביא לי מים ונשיקה
ויגיד:"אל תדאגי ילדתי, זה רק חלום רע"
כל כך רציתי שזה יתאפשר, שתכף האור בחדר אותי יסנוור
שאבא יקרא בשמי ואני יתעורר
 פקחתי את עיניי, ועמדתי בדיוק באותו מקום
רציתי לדווא שזה באמת לא חלום
צבטתי את עצמי כל כך חזק שבגופי נהיו סימנים כחולים
הבנתי...זה לא חלום, זה לא סיוט,אלא מציאות אלו החיים
אמא יושבת מולי המומה, ואני מנסה לתאר איך היא מרגישה
ואני איך אני מרגישה? כל כך קיוויתי שאבא יהיה פה איתי עכשיו
יחבק אותי ויאמר בקול נרעד, אני גאה בך ילדתי לעולמי עד
הרבה מחשבות עברו בראשי ועברה רק דקה
התעוררתי מהחלימה כששמעתי את בכי אחי
החזקתי אותו וחיבקתי קרוב אל ליבי
ששש...אל תבכה קטן אני איתך,אל תבכה אני איתך אחי
לא רציתי לבכות כי ידעתי שאת אמא זה שובר
ניסיתי להשתכנע שאבא במקום טוב יותר
הבנתי מאותו הרגע שאמא לי סיפרה, שזהו זה אינני כבר ילדה
תיק בית הספר הפלתי מכתפי, מחזיקה את הדמעות במעלה גרוני
נשבעתי! אני לא אשבר, זאת לא אני
אני רק בת9 ובעשר דקות האחרונות התבגרתי בעשרים שנה
אני לא אבכה אמרתי, אבא אני אשמור על המשפחה
אמא שוב קראה בשמי, רצתה לדעת מה שלומי
אמרתי לה, "אמא אני בסדר", למרות שבפנים הייתי שבורה
 תרגעי, תניחי עליי את ראשך אמא אני פה אמא את איתי
רק בבקשה אמא בבקשה אל תבכי...