אתה אהבתי הראשונה...

עכשיו אני יושבת לי פה בחדרי, מחזיקה ביד את התמונה שלך, אהובי...

אני יושבת, וכל היום תוהה...מדוע לא זכיתי באהבתך?!

האם זה בגללי? משהו שעשיתי?! או שמא יש מישהי אחרת..שזה בגללה?!

אני, אותך בכל ליבי אוהבת, בוקר ולילה רק עלייך חושבת.

אתה תשכח ממני במהרה, אך אני בחיים לא אשכח ממך,

אתה אהבתי הראשונה, אתה היחיד שמצליח לעורר בי כזאת סערה,

אני מתגעגעת יותר ויותר אלייך, לקולך, אך בלבי כבר לא נשארה שום תקווה,

עלייך וויתרתי, נמאס לי להילחם כדי שתהיה שלי,

זה לא הוגן כלפייך, זה לא אשמתך שאינך רוצה להיות איתי.

כשאתה עובר לידי לבי מחסיר פעימה, אתה אומר לי שלום ואני חסרת נשימה.

איני יכולה לחזות את העתיד, אך את שמך, אשמור בלבי תמיד.

אני חולמת שתופיע מולי, ואותי תחבק ותנשק וברגשותיי לא תשחק.

אני חשבתי...שאיני נופלת לטריקים הישנים..

חשבתי, שאני לא נמסה למראה של אדם עם יופי,

חשבתי שאיני מתרגשת ממבטים,

חשבתי שאולי, אני יותר חכמה מזה, יותר נבונה שאוכל להתגבר על האהבה,

דמיינתי שאהבתי בנויה על היגיון, אך למדתי מהניסיון, שעל אהבה אי אפשר ככה סתם להתגבר, שמאוהבים, משתנים, הופכים לאדם אחר.

כל יום כשיצאתי להפסקה, ראיתי אותך והייתי המומה.

כל השיעור חיכיתי לצלצול, רק כדי לרוץ לראות אותך, רציתי להגיד לך משהו אך הייתי נבוכה.

כשאני איתך איני שומעת כלום חוץ מאת פעימות לבי, איני יכולה להתרכז בשום דבר חוץ מאהבתי.

אני מתגעגעת, אפילו כשאני לידך, אפילו רק כשאתה מפנה את מבטך מעיניי לשנייה.

לילות קראתי בשמך, אך ללא מילים, במבט, בלחש בדמעות כל כך רואה אני אותך לראות.

אך ליבך במישהי אחרת מאוהב, ואת זה איני יכולה לשנות, רק להמשיך לחלום ולקוות שזה לא ישפיע על הקשר בינינו ושנמשיך להיות ידידים, ונהיה יחד כמו בסיפורים, באגדות.

נשיקותייך הקטנות, המתוקות הן אלו שריגשו אותי, אתה היחיד בשבילי.

כשרבנו, כעסתי, ואמרתי מילים קשות, ומיד המילים נהפכו לדמעות.

ומי הבנתי שהרסתי כל תקווה להיות איתך, הרסתי את אהבתי היחידה, אהבתי הראשונה.

רציתי לקחת חזרה את כל מה שאמרתי לך, אך אתה לא הבנת, שזה הכל היה שטויות,

שכל המילים לא באו מהלב, הם יצאו הישר מהכאב.

כעסת והשארת שתיקה ארוכה, שבאוזני כל כך צרמה.

השלמנו, אך שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה, אפילו לא לשנייה, בזה אוכל להאשים רק מישהו אחד, רק את עצמי, אני הרסתי הכל במו ידיי זוהי רק אשמתי.

כשאתה לא תהיה לי בחיים, הם יהיו כמו מנגינה בלי תווים, פשוט חיים לא שווים.

עלייך איני יכולה לוותר, אני צריכה אותך כדי לנשום, כדי לאהוב, כדי לחיות...לך אמשיך תמיד לחכות.

כשאתה לא לידי, אני מדמיינת את דמותך, ונגמרו לי כבר המילים...אין שום דבר שיוכל לתאר כמה אני אוהבת אותך.

אומרים לי להכיר מישהו, שיוכל להחזיר לי אהבה, אך איני יכולה לבי שלך, והוא תמיד יישאר בשבילך, הוא נוצר כדי לאהוב אותך, כל החיים יחכה לך אהובי, רק לך.





עדי .י.