נטלי זל

אולי הגיע הזמן שאגיד תודה


מלאכי השאול משכו אותי מטה


גופי נמעך , עיניי נעצמו


צמרמורות גאו ועלו


 


נלחמתי בזה , ידעתי שבאת


נמשך כקסם , הרגשתי שזו את


כל כך הצטערתי כשהלכת


כאב לי שלא ראיתי מי את


 


שעה אנחנו מדברים


ושעה אחרי , את לא בין החיים


תמונתך נמחקה, לא מליבי


מילותייך על כתב , חיות בתוכי


 


שוכבת דוממת , דם ניגר מתוכך


דמעות זלגו כשהלכת לעולמך


יפיפייה מתוקה


שוכבת כאבן, סביבך שתיקה


 


ליבך הפסיק לפעום


דמותך עברה לחלום


שיערך מתנדנד מהמיטה הקרה


נלקחת מפה בעודך צעירה


 


אני יושב ושוב כותב את תחושותיי


את הלכת לי , צועק דיי


חשבתי שעבר


אך מעולמי רק גופך נפטר


 


אין מה שיסתיר את הכאב


מוחה את דמעותיי, שאבי לא ישים לב


רק רצוני לומר לך שתדעי


כשתצטרכי, קחי גם אותי