ממללללאא פתגממיים (:

שלי ושלכם

נתחיל משלי :





*והעיניים שלך,

שפעם אמרו ה=כ=ל,

פתאום ,פתאום כל כך ריקות...



*תצחק

תבכה

כלום כבר לא משנה



*ואהבתי אותך

ועדיין אוהבת

ותמיד יאהב..



*והיו גם ימים של צער

וגם של כאב

אבל כל זה עבר

כשאמרת שאתה אוהב



*הכאב הפך אותי לכואבת

הבלבול הפך אותי למבולבלת

ואתה הפכת אותי למאוהבת!



*לכל אחד יש משענת

וכתף חמה ואוהבת

במקרה שלי היא התקווה!



*ואני רוצה לחבק אותך

אבל אתה רחוק...



*ואולי

יום אחד תבוא

על סוס לבן

ואולי

זה לא חייב להיות רק באגדות



*היייתי נסיכה איתך

מאושרת,שמחה,אוהבת,יפה

אבל רק עד חצות/=







*התקשרתי אליי,כמובן מחסוי,

התקשרתי תחילה מספר,אבל הוא היה שגוי

התקשרתי שוב וקולך נשמע

מתוך הטלפון לשמחתי קולך לפתע בקע

שמעתי אותך נמסתי כולי

כמובן שאתה לא ידעת מי זה "מציק" על הקו השני

חזרת על המילה "הלו" שוב ושוב מה אני אעשה?!אני מתגעגעת לקולך אהוב!



**יום אחד תראה כבר לא אבכה

יום אחד תראה לך כבר לא אחכה

יום אחד אני אמצא את אהובי

זה שאני אותו אוהב והוא אותי!

יום אחד תראה אתה כבר לא תיהיה חשוב

יום אחד תראה בגללך לא יהיה יותר עצוב!



*הלב שלי מדמם כי עכשיו הוא לא איתך

הלב שלי מדמם,מדמם רק בגללך,

הלב שלי כואב,כי הוא כבר לא מסוגל,

כי את שמך הוא חרט עמוק בפנים וננעל..

"את חיה בבועה" כך כולם לי אומרים

זה סם האהבה הם לא מבינים!!!





*הייתי רוצה להגיד לך כמה דברים

אך כשאני רואה אותך נגמרות לי מילים.

אני מביטה בעייניך ואתה בעיניי,

רוצה להגיד לך :" אתה אהבת חיי",

רוצה לחוש אותך בין זרועותיי,

רוצה להזכיר לך שתמיד אהיה שלך

או פשוט את הדבר הכי חשוב:"אני אוהבת אותך!"



*היא ישבה בין רגליו

זה היה על החוף

הם הביטו יחדיו וראו את הנוף

הוא עישן תנרגילה

העשן יצא מפיו

שהיא הייתה לצידו

חיוך רחב הוא העיף

וההיא ישבה בצד לבדה

ישבה ולא הוציא מילה

הם לא ידעו שהוא זאת אהבתה

היא ישבה בצד

עומדת לבכות

לידה גם ישבו כל החברות

הן צחקו ושמחו

ורק היא שם לבדה

נכנסה למקום כל כך קר

נכנסה אל האפלה

היא רצתה שזה ייגמר

שתתעורר מהסיוט

היא הרגישה שוב ושוב

בתוכה את הריקנות

היא רצתה לבכות

הכאב לא איפשר לה

להמשיך בכלל לחיות

כי מי כמוני יודעת כמה זה קשה בלי האהבה להיות





*אני יושבת עכשיו , מולי המורה,

למה היא מסבירה.?!אולי לתקרה..

אני יושבת עכשיו,מולי המורה

וחושבת על הילד שאת חיי שינה

נזכרת איך הסתכל לי ישר בעיניים

אני זוכרת את הגוף שלו

וגם את השפתיים,

אני זוכרת את החיוך שלו שבגללו אני קיימת,

אני חושבת על פניו ולפתע מחייכת..

יש לו יופי של מלאך שבא מן השמיים

יש לו מבט של מלאך, אך בלי כנפיים

יש לו הכל והוא שלי וזה מוקדש לך __אהובי