מכתב בתוך מכתב

"טל,


בטלפון קצת קשה לתפוס אותך,


אז בארבע עיניים לא כל כך יכולתי לדבר איתך... למרות שהיה הכי טוב להפגש.


לפני הכל אני מאחלת לך שנה טובה ומדהימה-כי אתה יודע שלי הכי טוב זה רק כשלך טוב!


ו..כל העניין של המכתב..טל.. אני לא יודעת אם זה גם מה שאתה מרגיש.. אבל הקשר שלנו, זה כבר לא אותו דבר שהיה..


יצא לי לחשוב המון בזמן האחרון-פשוט המון.. ויצא לי לבכות עליך קצת..מגעגועים..מכאב..לפעמים אולי גם אכזבה.........


מאז שחזרת מחו"ל, אני הרגשתי שינוי, כאילו משהו בך השתנה.. כאילו הרגשות שלך השתנו אליי.. אני לא יודעת מה אתה באמת מרגיש אליי עכשיו, אני לא יכולה לנחש... אני גם לא מתכוונת לנחש.....


אבל העובדה היא שבזמן האחרון, אין לך זמן לנשום... אנחנו לא נפגשים, ובקושי נפגשים..


איזה מן קשר זה?  באהבה הזאת צריך שניים כדי שהיא תצליח..וכנראה שאין לנו את זה כבר..


תמיד אני נזכרת בהמון שיחות שלנו, שדיברנו על זה..על המרחק ביננו ואמרנו שאנחנו נצליח ונתבר על זה...שיהיה בסדר.. אני זוכרת שהבטחנו את זה אחד לשני.. ותראה איך הקשר שלנו עכשיו..והאמת היא שכל העניין הזה גורם לחשוב פעמיים איפה אני עומדת אצלך ..


כלומר עד כמה אתה אוהב אותי.. כי איכשהוא אני לא מרגישה את זה בזמן האחרון...


אני כותבת לך את כל זה כי אני רוצה לדעת אם יש לקשר הזה עוד סיכוי..


אני לא רוצה שתחשוב שקל לי לכתוב לך את כל זה... כי אני יודעת שזה יכול להוביל לסיום הקשר הזה...בגלל זה זה כל כך כואב לי...ואני שונאת את זה !!! את כל המצב הזה!! :(


אבל בצורה הזאת אי אפשר להמשיך.. ואני חושבת שאתה יודע את זה...


אני פשוט יושבת וחושבת על זה.. ועל כמה שאני אוהבת אותך... אוי.. כמה שאני אוהבת אותך.. ועל כמה שאני לא רוצה לסיים את הקשר הזה... למרות שמתי שהרגשתי שזה באמת נגמר,  זה היה ביום שישי.. בערב ראש השנה...


אחריי השיחה פשוט נזלה דימעה.. ובלב ידעתי טל... ידעתי שזה נגמר.. וכל כך כאב לייייי


כל כך רציתי לנסוע אליך באותו הרגע ותגיד לי שיהיה בסדר שאנחנו נמשיך שתחבק אותי ותגיד לי כמו פעם..שאתה מאמין בנו...


אבל זה לא משנה... כי הנה.. זאת הוכחה.. מה שפחדנו שיקרה-קרה ! המרחק משפיע טל... וזה עצוב להודות... אבל המרחק משפיע....


וטל, זה לא מכתב פרידה.. זה פשוט מכתב שמגלה לך מה באמת הולך לי בלב...


ואחריי שתקרא אותו, אז אתה תחליט לעצמך מה לעשות...


ה3 שבועות ראשונים שלנו היו פשוט מדהימייייים..


הרגשתי את האהבה שלך אפילו כשלא דיברנו או נפגשנו...


תמיד נתת לי כוח ונתת לי להרגיש כמו נסיכה... מכל הבנות בעולם הזה-אתה בחרת בי....


ועכשיו פתאום.. אני מרגישה את המרחק יותר מדיי...


טל אני כבר לא יודעת שום דבר.. אני רק יודעת שאתה המלאך המיוחד שלי... אתה עדיין יקר לי.. ואני עדיין אוהבת אותך.. אהבה כל כך מיוחדת וכל כך חזקה... אבל אני מרגישה כאילו נהיינו לזרים פתאום.. כאילו אתה כבר לא מכיר אותי ואני לא אותך...


ואולי יש לך מישהי אחרת שאתה אוהב או משהו... אני לא כועסת באמת שלא !!! העיקר שיהיה לך טוב... אתה יודע את זה.......


                                                   אני זקוקה לתשובות..ויותר מזה-לך..."


זה המכתב.. עד היום לא הפסקתי לאהוב אותך טל.. עד היום הזה ממש...


חברה טובה אמרה לי משפט נכון "עדיף להתמודד מאשר לברוח כי הכי קל להרים ידיים"


והיא צודקת... אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם העובדה שאתה כבר לא שלי... אני משלה את עצמי ונפגעת... מפנטזת רגשות ומגלה שזה היה רק חלום...אין לי מה לומר... חשבתי שהאהבה שלנו תפרוץ גלים... תהיה כמו בסרטים..שנילחם עליה לא ניתן לה להעלם... לא ניתן לאף אחד מאיתנו להרגיש  שהוא צריך קשר אחר... והנה..האהבה כמה שהיא לא צפויה... היא באמת לא צפויה.. כי אני מוצאת את עצמי בלעדייך..בקשר שונה לגמרי... עם מישהו שונה לגמרי... מישהו שהוא לא אתה...