אל תשברו משטויות

זה המכתב האחרון שאכתוב לך,

או יותר נכון-אודה שהמכתב מיועד לך.

התגעעגתי סנוצ' לאותה תקופה-

שלא ידעתי להעריך אותה.

אותה תקופה-שאי אפשר להגיד שלא ידעה אכזבה.

לעולם לא אגיד בפניין-שאני רוצה אותך בחזרה.

אהבתי,ואתה עוד זורם בתוכי,

אני עוד נושמת אותך למרות שהריח שלך כבר מעורפל בזכרוני,

אתה עוד בוער בתוכי-למרות שאהבתך עפה לה כנוצה-ואינה כבדה דיי בכדי להחזיק אותך קרוב אליי.

המבט בעינך טרם כבה-

הוא עוד בוער,בוער בחוזקה

והעצב שמשתף מעיניך-מותיר אותי שבורה

למרות שאני יודעת שהוא לא באשמתי.

ביקשתי אש-שתשרוף לי אותךך כתקווה.

ביקשתי אש שתבעיר בי את כל מה שכבה.

כל השתיקקות שהיו בתוכי,

יוצאות מילים על הדף

שרוצות להוכיח לך כמה הזככרונות עוד לא שוכבים במדף,

והם עוד לא נחים,מהמסע המטורף.

רק לדעת אם אתה בכלל נזכר בי לפעמים

בנשיקות שלי

במגע הנעים

בשיחות המצחיקות ולעפעמים-הנוגות.

במכתבים שכתבתי לך בשקיקה ובלהט

וברצון עז לקרבתך החמה,

בהרגשה שזה אנחנו מול כל העולם

וכנגד כל הסיכויים.

בהחלטה שלא אכפת לנו מקנאים-למרות שהיו רבים.

רוצה לדעת אם אתה מתגעגע למקום שלי אצלך

רוצה לדעת אם אני עוד זורמת בדמך

רוצה לדעת אם אני פועמת בליבך.

אני מתחרקת ממך כלכך כי אני לא יודעת להיות קרובה לאיש שהיה עבורי בראש ובראשנהף

אני לא יודעת להתעלם מהדברים שאתה מקשר איכשהו לקשר הזה שמת.

בקשר הוא אותו קשר הדוק-

קשר שקשור היטב עם נסיות של האדמה הרטובה לכלך את הקשר ששרוך במלוא העוצמהף

זב ררק אנחנו שמתשנים ומתחלפים.

האהבה נשארת עוד במקומה-

זה רק אנחנו שמתעוורים ומחדש כל פעם מתפכחים.

האהבה היא באותו מקום-עומדת ויציבה.

זה רק אנחנו שמועדים-נשברים -ואז שוב,קמים.

האהבה הזו שלפעמים משקה ולפעמים בלי כוונה גורמת לנבילה,

האהבה שמכניסה עם בואה גם שמחה וגם תוגה.

אותן האהבות-שכשהן ננגמרות משאירות אחריהן כלכך הרבה עקבות.