מכתב לאלוהים

אלוהים שלי ,

הדממה כל כך רועשת בליבי ..

הגוף מתפרץ מהזעם

הרגשות עפים להם להלא נודע

לא יודעת מה לעשות..

אין לי כבר הרבה אפשרויות .

אין כבר הרבה מה לעשות.

אני כבר נהינת מהסבל אלוהים שלי ..

נהינת ? או אולי כבר רגילה ?

רגילה לדמעות , לכאב ולצרחות ללא הקול

ואולי אני רגילה .. : לזה שאין לי למי לפנות

לזה שאין לי חבר קרוב

אני כבר רגילה לדממה , לשקט שיש מסביב .

אני כבר רגילה , לשבת ולחכות לעזרתך

שכניראה , במצב שלי עכשיו

עדיין לא הגיע

האם אתה רואה ?

אתה רואה את כאבי .. ?

או שאתה נהנה מלהיתעלם

לא יודעת מה קורה איתי

מחפשת את עצמי בכל מקום

ולא מוצאת

מחפשת את החברים האמיתיים שלי

אאבל מגלה רק שחקנים , צבועים

מחפשת את המשפחה שלי , כי למרות שהיא לידי

יום וליל

היא לא תומכת בי , אני לא מקבלת מספיק אהבה

מחפשת אהבה

אבל לזה אין כבר טעם

אין מה לגלות , אין מה למצוא

כי הכל אצלי הוא אכזבה אחת גדולה

ואני לא אומרת שהחיים הם מתנה

כי מתנה , זה משהו טוב ויפה

משהו שכיף לקבל

אבל אצלי אלוהים שלי ..

זה לא ככה

אני סובלת , סובלת כל כך

וכן , ניסיתי להיתאבד

הרבה פעמים .. מה אתה לא רואה ?

אתה לא רואה שאני חותכת את עצמי ?

מעדיף להיתעלם , להיתעלם מילדייך

שכל כך זקוקים לך

אני לפחות

דמות זעירה וקטנה בכל המשחק שלך

זקוקה לך

זקוקה לכל מה שאתה יכול לתת

כי אתה הבורא שלי , רק אתה יכול לעזור

כבר ניגמו לי הדמעות , שזלגו בכל הלילות

אני אפס , אני אף אחת

אני לא שווה כלום

וכן , אני מרחמת על עצמי

אני שוננאאאת ת'צמי

שונאת את העולם , ושונאת את המשחק שלך

שונאת הכל , פשוט הכל

תגיד לי אלוהים ?

איך אימא שלי .. אף פעם לא אמרה לי

" אני אוהבת אותך בתי "

תגיד לי אלוהים ..

למה אבא אף פעם לא הרשה לי ..

לעשות מה שבנות אחרות עושות ?

נימאס לי ה' , נימאס

עזור לי

בבקשה

אני פה לבד





הכל פה נכוון

לבד

אין לי שום דבר

שום דבר