2 לבבות אוהבים ולב 1 שבור (פרק 5)

ישנו אחד מול השני בעודנו שותקים פלטתי מפי שאגה..

"אייייייייך ?!!?" אתה שלא הבנת מה רציתי..היבטת בי במין חיוך סתמי ואז הוצאת מפיך
"מה איך?? חח" הסתכלתי עליך..באמת שלא יכולתיי אבל היסתכלתי, החזקתי את הדמעות
בעיניים והיתפללתי רק שלא ייצאו, רק שלא ייצאו !!

כאב לי..הרבה...לא יכולתי להחזיק את כל הכעס שהיתערבב עם העצב והאהבה...ואז
אמרתי.."איך, יכולתי לשקר?? לבגוד?? לפגוע?? א-י-י-י-י-י-ך??"

בשלב זה כבר הדמעות ירדו מעצמן לא הצלחתי להשקיט את העצב שבתוכי היתפתלתי
מהכאב...ואז ענית:" אז..את יודעת............." היסתכלתי עליך במבט כועס
ושברירי...פיתאום יריתי בך.."צאאאאאאא מכאן רק תיצאא" לא יכולתי להחזיק את הכאב
בפנים הוא יצא החוצה כמו גשם ביום קר והדמעות הציפו את עיניי הבטתי בי כולך מבולבל
לא יודע מה לעשות לאן לפנות..ואז אמרת.."אני לא מתכוון אני באמת שלא וגם לא
היתכוונתי כואב לי לראות אותך סובלת לפחות תתניי לי להסביר.." אני: מה להסביר??
מהה?? שפשוט רציתי אותי אבל אתה אוהב אותה אז החלטת לרקוד בשתי חתונות ?! תתבגר
אלוהים אלוהים אלוהיםם איזה ילד קטן אתה !! אתה לא מבין שאתה שיחקת בי?! ניצלת
אותי?? גרמת ליי להרגיש כמו מפגרת שרבה עם חברה של "חבר" שלי...איך?? איךך?? רק איך
יכולת לעשות לי את זה?? אני היתאהבתי בך ודווקא עכשיו?? שהרגשתי שהכל מושלם שהכל
פורח ושמח!?! שברת את הכל בבום באמת שאיכזבת...איכזבת אותי יונתן.....איכזבת.."
והדמעות המשיו להציף את עיניי כאילו אין מחר ואני לא יודעת איך? למה?? מתי?? איפה??
מהה?? כלום הייתי מבולבלת הרגשתי חסרת אונים...כל התקוות היתנפצו..כל הימים היפים
חלפו מול עיניי והבנתי...שלא באמת היינו ביחד...חלקתי אותך..עם אחרת...אם אחת שאותה
אתה באמת אוהב...ואני.???? מ-ש-ח-ק :( אלוהים איך?? איך?? שברת את ליבי שנית?? כל
החלום מתנפץ שוב מול עיניי כל התקוות היפות שהאמנתי בהן כל כך הפכו לכל כך מכאיבות
בין שברי חלומות אבודים......

הבטת בי ואני..על הריצפה לא יכולה לבכות מול חיוכך הסתמי אשר לא קולט את גודל
הכאב..ואז פלטת שוב משפט.."אני באמת מצטער אבל אני והייא היינו רק בפסק זמן ושלשום
חזרנו זה לא היה מתוכנן באמת שרציתי אותך שנהל אבל אין לא הכל הולך בחיים...חפיך
שנהלו'ש יבוא אחר...ואולי בעתיד אני ואת ניהיה ביחד..מי יידע..." אני יושבת...פניי
מביטות בך כל כך מתות מהכאב ואתה.?? עוד ממשיך עם החיוך ששובר את ליבי
ואז.."תיללללללללללללללללללךך מפה !! נו ביייי !!!! בחיים לא רוצה לראות אותך !!!
יונתן אתה לא יודע כמה אני שונאת אותתתתתתתך שונאאאאת !!!!!" לא יכולת לשאת יותר את
הבושה ויצאת מהחדר פתחת את הדלת של הבית...ואני...יושבת בחדר הדמעות לא מפסיקות
לרדת מעצמן אני מביטה את המיטה..לא יכולה לשאת יותר את הכאב ופלטתי אנחת כאב...כאב
יותר חזק משל נפילה ...כאב של הלב....

תפסתי בשמיכה אשר עליה ישבת...תפסתי אותהה וקירבתי אותה לליבי...בכיתי ...בכיתי כמו
שבחיים לא בכיתי...כאב לי כל כך...בלב..הלב שלי בכה והדמעות לא הפסיקו לרדת ואני
בוכה ובוכהה "לאאא רוצה לחיות.." צעקתי על עצמי...כל אהבה שהייתה לי (2) היא
א=כ=ז=ב=ה נימאססס לי שהלב שלי נישבר פשוט דייי!!! אחרי 10 דקות של היתייפחות על
המיטה...נישמעה דפיקה חלשה על הדלת (השעה הייתה עשרה ל-1 וכולם בבית ישנו..) קמתי
למראה שבחדרי ניגבתי את עיניי כמה שרק אפשר ואז ניגשתי לדלת.."מי זה??" שאלתי בעודי
מביטה מן העינית..."אני..אתי !!" פתחתי...והיא.......ב=ש=ו=ק..."מה קרהההה???" היא
קפצה עליי...אמרתי לה להיכנסס היא הניחה את הדברים נעלתי את הדלת של הבית ואז
ניכנסנו לחדר נעלתי אותו היא נישכבה על המיטה שמתי את ראשי על ברכייה והתחלתי
לבכות...ולבכות...ולספר לה מהה בידיוק היה...והיאא הייתה כל כך עצבנית..המשכתי לספר
לה על הכל היא תמכה בי כל כך !! היא עזרה לי כמו שרק היא יודעת לעזור !!!!
נירדמנו.........................................