בין אם ביחד בין אם לחוד אף פעם לא תהיה בשבילי מעל לבן דוד-חלק ה'

יפות שלי סליחה שלא כתבתי הרבה זמן : אבל מישי פה מעלה לי תחשק להמשיך (כן כן
גלה אני מתכוונת אליךך בובה תודה על התגובה בסיפור שלי :))

אז כמו שאמרתי...ההמשך..מבטיחה לעדכן לעיתים קרובות יותר..

"לפני יומיים הוא בא לבכות לי...שאלתי אותו למה מפריע לו כל כך שאת ועוז יחד והוא
אמר ש...ש..."

"שמה? דניאל נו אני לחוצה"

"ש.....עזבי!! חחחח הוא לא אמר כלום רציתי לצחוק איתך קצת"

"אתה לא מבין כמה זה חשוב לי נכון?"

"פלטין מה קרה לך למה את כל כך רצינית?"

"תענה לי כבר!!" אמרתי בעודי בוכה "למה לאלמוג מפריע שאני ועוז חברים?"

"חכי שניה...קיבלתי הודעה באייסי שניה.."

"טוב"

זאת הייתה הודעה מאלמוג..

"דניאל אחי אני סומך עליך אך תספר לפלטין אתה יודע מה"

דניאל שתק..

"דניאל?"

"פלטין הוא.....הוא....הוא....חולה!"

"נו?"

"בגלל זה הוא רוצה שהאנשים הקרובים אליו יהיו איתו...עכשיו שאת עם עוז הוא מרגיש
שאתם מתרחקים..הוא חולה..הוא צריך אותך"

ניתקתי את הטלפון ורצתי לבית של אלמוג

"מי זה?" נשמע קול מעבר לדלת

"אלמוג זאת פלטין תפתח אני מתחננת"

"לא פותח"

"אלמוג........אני חייבת אותך רע לי!"

אלמוג פתח את הדלת..הוא היה לבד בבית..הוא היה בלי חולצה ועם ג'ינס (כפרע עליו)

נתתי לו חיבוק ואמרתי לו שאני אוהבת אותו מאוד ושאני לא רוצה שנריב בחיים!!

"עזבי אותי יטמבלית"

"מה?"

"לכי מפה...את לא בת דודה שלי..אם היית אוהבת אותי באמת לא היית עושה לי את זה
בחיים שלך"

"מה זה קשור אני אוהבת את עוז!"

"היה בינינו הסכם.....ביי!"

"יצאתי החוצה ונצמדתי לדלת הבית...הצלחתי לשמוע אותו בוכה ושואל את עצמו למה עשיתי
לו את זה...הייתי כל כך עצובה..

חצי שנה אני ואלמוג לא דיברנו....חצי שנה כאילו לא הכרנו בכלל!...הוא היה מאוד חסר
לי...ואז זה הגיע...גדול יותר ממה שחשבתי..הוא הגיע..