בוערת בי אש שצורבת את הדמעה/ נטלי

בוערת בי אש שצורבת את הדמעה ששלשום רק התחיל ממנה שלולית אחת קטנה


דיברנו בטלפון ומיד אחרי שניה אמרת שזה לא זה. יודע מה זה עשה? על פני תאום נופלת


ואני מרגישה ריקה, יודעת שאני נופלת ופתאום אין לי אהבה, לא יודעת מהם גבולות שכחתי


אפילו לרשום נשיקות קשה לי כבר לחבק ומפחיד לחשוב שתנשק .. אז רואה אותך עם אחרת


ואז כולי נשברת בוערת בי אש שצורבת את הדמעה שכבר הרוסה לא מחכה ליפול וגם שלא אנגב


בממחטה .. היא רוצה להיות טבעית וליפול ללא תפיסה בלי שישימו אליה לב בלי כל כוונה


סתם ליפול בעוצמה נמוכה כדי שלא ירגישו שהיא כה כבדה בהתחשב לדמעה אחד קטנה


כמו גשם שוטף בליל דמדומים אני רועדת ומבט עדין מופנם ושקט כה רגוע הלילה מחכה להיכנס לעוד


רגע נוסטלגי להתלטף בין זרועותייך להרגיש את כולך לאהוב שוב בין עינייך להיות מלאת שמחה


עכשיו בוערת בי אש שצורבת את הדמעה ואתה לא מרגיש כי אלייך היא לא מגיעה והיא לא תגיעה כי


דרכה כבר עשתה ולא החשיבה אותך בדרך כניראה שכבר נמסה ועכשיו אין שלולית אפילו לא אביב


או כל חממה ואין בלילות ירח מלא שאני נושאת עמו תפילה או כל ברכה קטנה ומבקשת משאלה כי


גם הכוכבים הם לא מה שהיה עכשיו הכל דעך האש נשברה ואיך זה ייתכן? היא לא שבירה ..


כמו זכוכית מגדלת היא בולטת בתוך לבי צעקה "אהבה" ועכשיו היא סתם גורמת לעוד דמעות


מאכזבה ..