הוא עמד

הוא עמד בפתח הדלת,והיא ניסגרה בפניו


היה אור בעיניו,והוא כבה לעולם


היה חיוך על פניו,היה לו איפה לישון


אבל 'היה' זה עבר,ליבו כבר נישבר


יושב הוא לבדו ברחובות ופניו מכוסות


מושיט יד לעבר הרחוב לקבל כמה פרוטות


אך אנשים מתעלמים מדמעתו שיורדת


והוא זועק "אני צמא,אני רעב,עזרי לי גברת.."


איך אפשר להסתכל בפניו של ילד תמים


שבוכה ומתחנן לכמה שקלים


כשבביתך יש שפע מכול טוב


וכשאתה יכול לצחוק-מה שהוא לא מסוגל לעשות שוב


הרחוב זה ביתו,הוא כבר לא מפחד


גם שהוא שם על הספסל יושב בודד,


לא יודע מזה חברים ומשחקי ילדים


בלילות מתכסה עים חתיכות בדים,


--


סופו של הילד היה סוף מר


וכול הסיפור נהפך ל-ע-ב-ר!!


עכשיו הוא בשמים


טועם מפרי גן עדן


וגופו מתחת לאבן...


ואין אמא שבעבורו מתפללת..