3 פתגמים

רואה אותה,את אותה הילדה

הולכת בשביל ללא מוצא.

הולכת כולה בוכה,

בוכה בגלל ההוא שפגע,

נואשת הילדה,

מסתכלים האנשים,

ושואלים,

מה קרה לשימחת החיים ?

מה קרה לאותה הילדה ?

מי הבחור ששבר את ליבה ?

ופתאום אני מבינה, הילדה שאני רואה

זאת אני, זאת אני שהולכת כולי בוכה

זה עליי כולם מרחמים.

זו אני,

שאבדה לה שימחת החיים.





אמרתי לא , לא לעצמי !

לא אתן , לא אתן ללבי , להיתאהב ,

להיתאהב שוב , בו , בילד הזה ,

שמשגע אותי , שכל פעם , שאני אומרת ,

לא ! אני כבר לא רוצה, לא רוצה אותו .

הוא מוצא עוד דרך , להרוס אותי , לשבור אותי .

מנסה לאסוף את עצמי , את מה שנותר ממני ,

את טייפת הדמעות שנישארו , לשמור בעיניי .

ולא לתת לעצמי לסבול שוב ,

נכוון , ניכנעתי ללבי , ניכנעתי לעצמי .

ניכנעתי לו , נישברתי ועכשיו אני זו שסובלת ,

והוא זה שצווחחק ,

לא נותן לי מנוח , תמיד שובר אוותי , אני מובסת .

אין כח , אין כח להמשיך .

אין טעם , לחחיים .

אין כח לחייך , לשמוח , להיות מי שאני (:

כבר נימאס , בזריחת השמש לעלות חיוך מזויף ,

ואז הכל בסדר ,

לא , זה לא נכון .

אומרים שחברים אמיתיים שמים לב כשרע לך .

אבל זה לא נכון , אפ'חד לא שם לב שרע לי ,

שאני כבר לא יכולה לשלוט בדמעות , שאני לא יכולה לעצור את עצמי .

שאני נישברת , נישברת כל יום יותר ויותר .

שאני מאבדת , מאבדת את עצמי .

לא מבינה מי אני , כבר נעלמה לי שמחת החיים .

נעלם לי הכל , שוב סובלת ..וכל יום בדיכאון .

לא יכוולה !

ניכנננעעעעעת !





במיטתי הריקה.,

על הכרית הלחה כל הזיכרונות

ווהדמעות שמורות בה.

כל הימים אשר בהן בכיתי.

נישארו כזיכרון בתוך הכרית.

בחדרי ,.

בקופסה מוחבאת,.

שמורים השירים,.והמכתבים

אשר הייתי כותבת לאהובי.

כשאני יושבת בחדר,.בפינה ליד הדלת

ניזכרת איך שישבתי,.ובכיתי

איך שישבתי,.והיסתכלתי על תמונתך

עכשיו כל אלה הם רק זיכרונות,.

ועכשיו כל זה ? !

הוא חלק מהעבר.

כי אני ?

כבר שכחתי אותך !

כי אני ?

כבר לא אוהבת אותך,,