אהבה תמימה ואמיתית

טוב אז ככה...לאחד והיחיד תקרא=> ותפנים!
תמיד הערצתי אותך...היית יותר גדול ממני ב-4 שנים ותמיד ראיתי בך דמות הערצה...בגיל 13 מלעריץ הפכתי לאוהבת, לאוהבת אותך...הייתי קטנה, תמימה, שבירה ואוהבת ואתה היית הדיוק ההפך.אבתי אותך כמו שרק ילדה יכולה לאהוב אהבתי אותך בצורה עיוורת עד שיום אחד בגיל 14 התכתבנו באייסיקיו כשהיית אצל דוד שלך ואמרת שאתה אוהב...בתור ילדה האמנתי ואחריך כמו עיוורת הלכתי. רצית שניפגש אז נפגשנו, זו לא הייתה בעייה כי היינו שכנים...אז נפגשנו ושוב נפגשנו ושוב ושוב...ואפעם לא הצעת לי חברות לא כלום. אפילו מתנות לא קנית והיינו לפחות חצי שנה ביחד...לא יכולתי לאהוב יותר ממה שכבר אהבתי! הייתי מאוהבת בך עד מעל הראש...לא הרבה ידעו כי זה "בסתר" אבל אלה שידעו (חברים שלך) לא הכי פרגנו ומה עוד? הלכו והפיצו שאני הייתי איתם...בת דודה שלי שהייתה לחברתי הטובה ביותר (ואני מדגישה הטובה ביותר!) שתמיד "יעצה" לי וגרמה לי להאמין שהיא לצידי פגעה בי בצורה הכי מכוערת והכי אכזרית שיש...לא רק שהיא באה ואמרה לך שהייתי עם אחר היא גם הסיטה אותך נגדי ואתה לא יכולת שלא להאמין הרי היא הייתה חברתי הטובה אז למה שהיא תשקר לא? אז האמנת... ואותי עזבת. לא עבר הרבה ונהייתם "חברים" (היום אתה אומר שלא הייתם אבל זה לפחות מה שאמרו). היא הייתה כ"כ שמחה לדעת שאני יודעת כי ידעה שאני עוד אוהבת, ואיך קנאית יכולה לפגוע? היא ידעה שאתה הדבר היחיד שיכול לשבור אותי...אתה יודע מה אני לא מבינה? איך האמנת לה אם אפילו לא ביררת איתי? איך שברת לי ת'לב בלי רחמים,בלי בושה?! היום אחרי שעברו כמעט שנתיים הופעת לי שוב בחיים...בלי שום הקדמה. אני זוכרת איך ישבתי למטה בלילה עם הכלב שלי ואתה בדיוק יצאת החוצה, וישבת לידי...איך שהתחלנו לדבר על כל מיני דברים ופתאום הגענו לנושא שלנו "למה נפרדנו", דיברנו ודיברנו עד שנהיה כבר קר ולך היה ז'קט ננת לי אותו והתחלקנו בזה יחד, התנשקנו, התחבקנו והעלינו זיכרונות כל הלילה. מאותו יום הפכנו לפעם כן פעם לא...עד עכשיו, עד שקלטתי שאתה לא מבין בטוב אלא ברע אז התחלתי לשחק אותה קשה להשגה...זה הדליק אותך הא? אתה נשבע שאתה אוהב...אפילו הצעת לי חברות,אבל תגיד לי איך אני אדע שהפעם זה יעבוד? איך אוכל לסמוך עליך אחרי הכל? אני אוהבת אותך וגם אתה אוהב אותי אז למההה?! למה אתה לא מסוגל להיות אמיתי? תמיד כשאני שואלת אותך ת'שאלות האלה אתה מתחמק..אני לא יכולה יותר! זה שובר לי את הלב, אני לא יכולה להמשיך הלאה כי אני יודעת שאתה אוהב אבל מה אני אמורה לעשות, לשבת בשקט ולחכות, לחכות שסופסופ תקבל קצת שכל ותחליט שהפעם זה כן!? הרי אצלך כל שני וחמישי זה כן...אז למה אתה לא יכול פעם אחת להיות רציני!?קשה לי תבין..אני כ"כ אוהבת אותך עד שזה כבר כואב!! כל יום אני בוכה ושואלת, האם היום זה יקרה...