זיכרון חמוץ-מתוק

תמיד ידעתי מיהו, תמיד הייתה איזו משיכה אליו בלתי מובנת

כמו ילדה קטנה שאבודה בתוך מבוך ומחפשת את הדרך החוצה...

שעליתי לחטיבה זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו והרגשתי שאם הייתה לי את האפשרות
לעצור את הרגע הזה לא הייתי מהססת, הייתי מסתכלת עליו ובוחנת כל ס"מ וס"מ בפניו,
בגופו.

הוא היה עם משקפי שמש, רציתי להביט בעיניו להסתכל דרך עיניו אל נשמתו ולהכיר אותו,
ממש להכיר אותו.

ניגשתי אליו, דיברנו בפעם הבאה שראיתי אותו הוא היה שוב עם משקפי שמש אבל שראיתי
אותו והוא בא להגיד שלום הוא הוריד את המשקפי שמש ואמר "הנה אני לא מסתיר דבר" חיוך
התפרש על פניי.

יש לו עיניים חומות-ירוקות עיניים כאלו יפות שאי אפשר לשכוח ומבט שחודר עמוק ומשאיר
אותך עירומה..

כולם אמרו שהוא "טיפוס" שהוא ה"ערס" אבל בשבילי הוא לא היה טיפוס ולא היה ערס, הוא
היה החצי השני של הלב שלי..

במשך הזמן הייתי במרוצה, במרוצה אחרי אותו חצי לב ברצון להחיות את ליבי ולהפוך אותו
לשלב.

שנינו ביחד, אני והוא כאחד.

פחדתי, חששתי, היססתי

והפסדתי את הדבר הטוב ביותר-אותו.

אני תמיד אזכור אותו, עם החיוך הזה שגורם לך גם לחייך, עם החיוך הזה שיכול להפוך
עולמות אצלי בתוך הגוף.

התשוקה לנשק את שפתיו, להביט בעיניו לנצח.

תמיד יהיה לי מקום בלב, מקום מיוחד בשבילו

הוא האהבה הראשונה שלי, הטהורה שלי.

בנאדם מקסים שכמעט היה הבנאדם המקסים שלי.

בפעם הבאה אני לא אפחד, אני לא אתרחק

אני לא אפחד להיות מאושרת לאהוב ולהיות נאהבת.

בפעם הבאה אני אהוב עד שאתעוור.

הנה אני עם זיכרון חמוץ-מתוק,

מחכה להרפתקאה הבאה...לזיכרון הבא...