כנסו חשוב..

וכל אדם הוא עולם

עולם ומלואו

אמהות מיוסרות

משפחות כואבות

על בניהם הנפלו בקרבות

ונלחמו

נלחמו בדמם

שאנחנו ניהיה פה.

נעמוד פה

בשבילם כל יום הוא יום נצחי

כל יום הוא יום כאוב המהול בעצב איום

כל יום לקום לצמרמורת חדשה

לגאווה אחת קטנה

ולכאב אין סופי

שהסתובבתי וראיתי את המכתבים

אשר אמהות השאירו לבנים

כל אחת דיברה מהכאב שלה

כאב משותף לכולן

אבל עולמות שונים

כולן איבדו עולם שלם

כולן איבדו את בניהם

ובכל אחת נשאר חלל עצום גדול

וכל אחת ניסתה לשחרר הכל

הרי קרה הנורא מכל

ברגע שהדפיקות בדלת נשמעו

קצין צבא עומד מאותו רגע

לכל אותן האמהות

לא יהיה חיוך אמיתי,לא תיהיה שירה בלב

לא תיהיה תקווה בפנים

הלב מדמם

אומרים שרק 'הזמן חובש את הפצעים

האלה שבחוץ ואת ההם שלא רואים'

ואני שואלת את עצמי

איך אמא יכולה להרפאות מכאב מות בנה?

איך אמא יכולה להמשיך הלאה

והאלה שממשיכות ומכחישות את הכאב ?

מה איתן?

הן סופגות אותו עמוק בלב

וכשזה יתפרץ לאן זה יגיע

אותן אמהות מיוסרות

אותן משפחות כואבות

אני מצטערת...

תיהיו גאים בבנים

הם אותכם אוהבים

גם..

גם מלמעלה