וזה עוד יום, שחור לבן.

עניים אדומות,

מכאב שלא נגמר,

המראה שבורה בחדר,

מראה את המחר,

עוד יום שחור לבן,

חסר טעם.



שפתיים יבשות,

משתיקה שאין לה סוף.

השקרים ניפצו לאט,

את התקווה שעוד נותרה.

ליום נוסף, שחור כמעט.

חסר טעם.



ידיים נפוחות,

מפצעים שלא הגלידו,

מחבקות כמעט בקושי

רגליים עייפות,

מצפות לעוד קצת כוח.

ליום קשה נוסף,

חסר טעם.



ולב עייף אחד,

מנסה להתמודד

עם פצעים, שתיקה עוינת

וכאב שרק גדל.

מתחנן לעוד קצת שקט,

למחר שעוד נותר,

שחור לבן,

חסר סיבה.