מסובכת..

מילים שנאמרות בלחש..


בלי שום מטרה..


מספרות אי שם בשקט..


את הסיפור שלי ושלך...


אני מודה,


עלייך לא הצלחתי להתגבר..


כנראה שלא הבנתי שהסיפור הזה צריך להיגמר..


המשכתי בטיפשותי להאמין


שיום יבוא ואתה תבין


שתמיד.. אבל תמיד...


אהבתי אותך..


אפילו אם הכחשתי מלא פעמים..


אפילו אם דרשתי ממך להתרחק ממני לעולמים..


אתה היית אמור להיות זה שמכיר אותי טוב יותר מכולם..


אתה היית אמור להבין שלא אוכל לשכוח אותך לעולם..


אבל באיזה שהוא שלב...


החלטת פשוט להרים ידיים...


הדחקת את המשפט שלאהבה צריך שניים..


נכון,


זאת גם אשמתי..


אבל אני עדיין מקווה..


בטיפשותי...


שאתה עדיין...


אוהב אותי..