אהובי היקר והנשוי

פגשתי אותך לפני 7 שנים ,הייתי אז ילדה בת 19 שעוד לא התחילה לחיות.עשיתי שרות רחוק מהבית באחד הבתי חולים ואתה ביקשת שאשגיח על אביך שהיה מאושפז באחת המחלקות. היית מתקשר מידי יום לשאול לשלומו וגם לשלומי, ידעתי שאתה נשוי ואני אפילו מכירה את אישתך, אבל לא ראיתי בטלפונים משהו רע , באותה תקופה הוריי החליטו להתגרש וזה שבר אותי, ואז מצאתי בך חבר טוב אוזן קשבת ,כשהבנתי שאני מאוהבת בך היה מאוחר כבר לא יכולתי לחזור אחורה,ואתה המשכת לבוא אליי לקנות ,לפנק, ובעיקר לאהוב, הסתיימה שנת השרות וחזרתי הביתה, הייתי קרובה אליך יותר כי אתה גר בקירבת מקום היינו נפגשים יום יום, ועושים אהבה שחשבתי שקיימת רק בסרטים, הזמן חלף התבגרתי מעט, רציתי שתדע שלהיות איתך זה הדבר שאני הכי אוהבת בחיים האלה, אבל קשה לי, אתה שומר עליי שלא אצא עם אף אחד אחר, בודק למי התקשרתי, וטוען שהכל מאהבה, אבל לא מתגרש הולך לבתי מלון עם אישתך ושלושת ילדיך, קורע לי את הלב כל פעם מחדש, כשרציתי לעזוב אותך בכית כמו תינוק וביקשת זמן ,קיבלת עוד כמה שנים . אהובי אני כבר לא ילדה אני בת 26 וחוץ ממך אין לי כלום, אני אוהבת אותך כל יום יותר ויודעת שלעולם לא תהיה שלי, החלטתי היום לעזוב אותך, זה יום קשה בישבילי, אני מקווה שתבין ותיתן לי ללכת, תן לי להיות מאושרת אני מתחננת, אל תיתקשר אליי ואל תחפש אותי, אני מודה לך על כל מה שעשית למעני, על כל הטוב והאהבה שמצאתי בך, אבל אתה לא שלי לעולם לא היית ,לעולם לא תהיה, אולי אני לעולם לא אוהב בעוצמה בה אני אוהבת אותך, אבל מה שאני אוהב יהיה שלי רק שלי,אני לא אצטרך להתחלק בו, הוא יהיה שם בלילה וביום. זהו איש יקר שלי אני אורזת עכשיו, ולא מפסיקה לבכות אני מקווה שזאת הפעם האחרונה בה אני בוכה ביגללך , דרך צלחה לנו, כל אחד בדרכו שלו...........