המסיבה ששנתה את חיי

הכל התחיל לא מזמן בכלל.. אבל לפני זה אני אתן רקע..

אני שירן (שם בדוי) בת 16.. עד לפני לא מזמן הייתי בנאדם דכאוני ועצוב, חסר בטחון
שלא אוהב את עצמו.. אויל בגלל העובדה שבעבר הייתי .. איך נגיד את זה? שמנה.. ולמרות
שרזיתי 20 קילו, תמיד יהיה לי בראש שאני שמנה גם עד היום.. עד לא מזמן הרגשתי גם
מכוערת וששום דבר לא הולך לי.. למרות שהציעו לי לדגמן לא אחת.. תמיד הרגשתי
מכוערת..מה גם שאני מאוד גבוהה.. דבר שבכלל לא סבלתי אז (מטר 79)

הכל ישתנה..בזכות אותו אחד שהכרתי במסיבה.. היא הייתה בתאריך ה 25.6.04 מסיבה
שהתחילה רגיל ולא היו לי שום ציפיות שיקרה בא משהו מיוחד.

בערך בשעה 2 בלילה.. בא לעברי מישהו.. אני מהסוג הבנות המאופקות האלו.. שאף פעם לא
התחרמנו עם בנים במסיבות.. אבל הפעם משהו היה שונה.. משהו בגישה. הוא בא ושאל אותי
"אפשר להתחיל איתך"? וועניתי לו שלא.. אבל זה לא היה לא בוטה.. אלא לא ידידותי..
הוא לא ויתר.. פגשתי אותו שוב בשירותים.. שלח לי נשיקה באויר.. ובהמשך הערב סתם הוא
בא והתחלנו לרקוד (שזה גם דבר נדיד כי בדרך כלל אני מעיפה את כולם). יותא מאוחר
ישבנו בצד ודיברנו. הוא רצה לנשק אותי אבל אני כמובן-לא נתתי לו. החלפנו טלפונים
והמשכנו לרקוד. כך בעצם התחיל הכל. יש לציין, שלפני אותי מסיבה, מישהו אחר שאהבתי
עדיין היה יל בראש.. מישהו שבגללו לא חשבתי שאני אתאהב יותר אף פעם.. בכלל לא רציתי
בקשר רציני עם אף אחד... גם לא עם אותו אורן (שם בדוי) שפגשתי במסיבה. חלף שבוע שבו
דיברנו בטלפון, והחלטנו להפגש. הוא בא למקום שבו אני גרה, ופשוט דיברנו. באותה שיחה
הודעתי לו שאני לא רוצה חבר רציני. ובאמת באותה תקופה לא רציתי. ראיתי שהוא קצת
מבטלבל, אבל זרם איתי ועם השגעונות שלי. בסוף הערב הוא שאל אותי "אף פעם אני לא
יזכה לנשק אותו?" ואמרתי לו שאני לא יודעת.. שאולי יום אחד.מאז נפגשנו בעוד מסיבה,
בה גם רקדנו ודיברנו בלי סוף. התחלתי להדלק עליו. הוא התחיל לעניין אותי. לאחר
המסיבה לא ניפגשתי איתו הרבה זמן. והרגשתי שאני ממש מתגעגעת. פתאום קיבלתי ממנו
שיחת טלפון ברגע הכי לא צפוי. נפגשנו שוב. באותה פעם, שוב הרגשתי אליו מן משיכה
מוזרה. אבל התאפקתי. בפעם הבאה שנפגשנו, הוא בא אליי. הצעתי לו לבוא אליי לראות סרט
אימה. הצעה ידידותית אפשר לומר. לא חשבתי שיקרה כלום (אחותי הקטנה הייתה בבית). אבל
באותו ערב, התנשקנו בפעם הראשונה. עפו לי פרפרים בבטן. לא ידעתי מה אני רוצה. מצד
אחד לא רציתי להתחיל בקשר, אבל רציתי אותו. היום היה יום חמישי (בתקופת החופש
הגדול), וביום שני הוא היה צריך לנסוע לחו"ל עם חברים. ידעתי שאני לא אראה אותו
שבוע. הלב שלי צעק. לאחר מכן, יום אחרי, יום שישי נפגשנו לזמן קצר בו שוב התנשקנו.
גם ביום שבת נפגשנו. לא יכולתי להתנתק ממנו. הרגשתי כלכך קרובה אליו. הוא גרם לי
להרגיש כלכך טוב עם עצמי. הבטחון שלי שב אליי. ביום שניף ביום שהוא טס, הוא גם בא
אליי. היה לי עצוב. ידעתי שנאי לא אראה אותו שבוע. במשך השבוע הזה, שהוא יתקשר אליי
פעמיים מחו"ל, חשבתי הרבה על מה שהולך לקרות. מה אנחנו בעצם? ומה אני רוצה? ביום
שהוא חזר הוא בא אליי. היה כלכך כיף לראות אותו שוב. התגעגעתי אליו. התחלנו לדבר
עליי ועליו. הוא שאל אותי מה אני מרגישה ואמרתי לו שכיף לי איתו ושאני נהנת. לאחר
שהוא הלך, לא שמעתי ממנו כל היום שאחרי. קבעמנו לצאת ביום חמישי (היה יום שני) וכל
יום שלישי לא שמעתי ממנו. הרגשתי רע. אפילו קצת כעסתי. החלטתי שזה לא יכול להמשך
ככה. אני חייבת לדעת מה קורה איתנו. ביום ריביע הוא בא. וביום רביעי הזה, בתאריך
24.8.04, נהינו חברים. והיום, אנחנו ביחד כבר חודשיים ומשהו, ואני אוהבת אותו בצורה
שאי אפשר לתאר. הו עזר לי לאהוב את עצמי, וגרם לי להרגיש יפה ושאני שווה משהו. אני
מקווה שנמשיך ככה לעוד הרבה זמן.

אני אוהבת אותך יפה שליייי החזרת לי את האושר שלי!!