אהבה שנעלמה לי....

זה התחיל כשהייתי בחופשה באילת עם המשפחה. אני ואחי שיחקנו כדורעף בבריכה.עד
שפתאום 2 בנים הצטרפו-האחד זה הוא....עמית השני זה האח הגדול שלו איתמר,אחרי שאני
ואחי פרשנו קצת הם המשיכו לשחק.אח"כ שוב הצטרפנו ושיחקנו קצת ואז אח שלו עלה
לחדר.אני גם נכנסתי קצת לחדר,ואז שחזרתי הוא ואחי דיברו.ואז נכנסתי לבריכה ודיברנו
כולנו, אח"כ הוא אמר שהוא עולה לחדר ושהוא ירד אלינו עוד מעט, אחרי חצי שעה בערך
הוא ירד וישב איתנו במפרסת.לנו היה חדר עם מרפסת ישר לבריכה והוא היה מלמעלה,הוא
יכל לראות אם אנחנו בחוץ או לא.כשהוא ירד בהתחלה הוא דיבר יותר עם אחי. אני הרגשתי
קצת דוחף, ואז אחי שאל אותי אם בא לי ללכת לדוג- אני, אחי , ושני ילדים קטנים של
חברה של אמא שלי אז אמרתי לו שכן. ואז אחי שאל את עמית אם הוא רוצה לבוא איתנו והוא
אמר שכן,ועלה להתלבש כי הוא היה עם מגבת ובגד ים.הוא ירד ואז נסענו כולנו לדוג.אחי
לקח את החכה והלך עם הילדים של חברה של אמא שלי קצת יותר רחוק.אני ועמית נשארנו שם
עם חכה אחת בהתחלה היתה שתיקה מביכה..אחרי כמה דקות התחלנו לדבר ולא הפסקנו, ואז זה
היה כזה מצחיק כי שניה אחרי שהוא זרק ת'חכה הוא הוציא דג..ואז אני זרקתי ת'חכה ואז
גם אני הוצאתי דג..ואז שוב הוא..ואז הנעליים שלו נפלו למים והוא רצה להביא אותם
והכל היה סלעים אז נתתי לו יד כדי שלא יפול ואז שנינו כמעט נפלנו...וכל הזמן היינו
יחד ולא הפסקנו לדבר,לצחוק, להנות .בערב יצאתי עם חברה שלי שגרה שם, אני,היא וכמה
ידידים שלה. ידידים שלה ניסו לפתח שיחה ,לדבר, להתקרב אבל הראש שלי היה עסוק בדברים
אחרים-בלחשוב עליו, על אולי כדי לי לחזור למלון,על אולי אם אני יחזור למלון אני
יראה אותו וכמה שזה היה יכול להיות כיף.הייתי בעולם אחר, בעולם של חלומות..בעולם של
אשליות...בעולם שלו..בו..הלילה עבר באכזבה שיכולתי להנות יותר אם הייתי איתו.למחרת
שוב ראיתי אותו והיינו ביחד כל היום בבריכה ובמלון ישבנו דיברנו צחקנו...באחת
הפעמים הוא זרק מילה כדי לראות ת'תגובה שלי הוא אמר "שמכירים אנשים במלון זה סתם
להעביר ת'זמן של החופשה נכון?!" אז אמרתי כן ושיחקתי אותה כאילו שזה באמת סתם
להעביר ת'זמן...וזה לא היה ככה!!ממש לא!!ביום שלמחרת הוא היה צריך לעזוב.בבוקר הוא
ראה אותי וקרא לי אז הלכתי אליו ודיברנו קצת והייתי חייבת לעוף כי יצאנו לשטח עם
המשפחה.כל הדרך חשבתי עליו, על שהוא ילך ואני לא יראה אותו, שאני לא אפרד ממנו,
שאני מאבדת משהו שלקח לי מלא זמן למצוא..ורק רציתי לחזור למלון לראות אותו,לדבר
איתו, לתפוס אותו ולחבק אותו!!ואחרי איזה שעתיים כולם רצו ללכת לים,הגענו לים ואז
אבא שלי אמר שהוא מעדיף שנחזור למלון שנשב בבריכה אני כמובן הייתי מאושרת ורק רציתי
להגיע למלון.ואחרי שכל הדרך התחננתי לאלוהים שיתן לי את הצ'אנס הזה, שיתן לי לראות
אותו שוב, הבטחתי שאם הוא יהיה אני אלך ואדבר איתו אני לא אתן לו ללכת לי ככה.הוא
נתן לי אותו...חזרנו למלון ישר נכנסתי למלון לחפש אותו, למצוא אותו...חיפשתי אותו
בבריכה והוא לא היה שם!חשבתי וחשבתי אם לעלות לחדר שלו או לא, כי גם לא הייתי בטוחה
שזה החדר שלו.בסוף אספתי אומץ ועליתי לשם!!כ"כ פחדתי,שאלתי את עצמי אולי הוא כבר
עזב?!אולי זה לא החדר?!אבל בכל זאת דפקתי בדלת..ואבא שלו פתח אמרתי שלום עמית
נמצא?הוא אמר שכן שניה ואז הוא בא.אני חושבת שנהייתי אדומה כ"כ מרוב אושר שהוא עוד
שם..וואי כ"כ שמחתי!!היייתי מאושרת שראיתי אותו!!ואז היינו מחוץ לחדר.ואז הוא חיבק
אותי חזק חזק ונתן לי נשיקה בלחי ואמר "אין לך מושג כמה אני שמח שבאת.." ואני הייתי
בעננים גם כי עשיתי משהו שאני לא חושבת שלפני זה העזתי לעשות דבר כזה...וכל המשפחה
שלו ישבה בסלון שדפקתי על הדלת..עמדנו במסדרון קצת שאחנו מחזיקים ידיים
ומדברים...ואז שוב התחבקנו ונשיקה בלחי! מן פרדה כזאת הוא אמר "את ילדה מדהימה אני
שמח שהכרתי אותך שאלוהים ישמור עליך" וגם אני אמרתי לו את זה ושאני שמחה שהוא עוד
לא עזב..ואח"כ ישבתי למטה עם המשפחה בבריכה והוא ירד אלי.הוא בא להיות איתי!!עשינו
לנו סיבוב באגם דיברנו וצחקנו...היה פשוט מ ד ה י ם!!! ואז הוא עלה ואחרי 10 דקות
ירד..ירד להיפרד!! ואני פחדתי, פחדתי לאבד אותו..אבל הייתי טיפשה ונתתי לו ללכת
לי...הבנתי את הרמז שלו - הוא רצה טלפון...אבל התביישתי, התביישתי להודות שהבתי את
הרמז שלו..כשהוא ירד הייתי בתוך הבריכה עם כל המשפחה..הוא קרא לי לצאת וכמובן
שיצאתי, יצאתי והלכתי אליו..הוא אמר לי שהוא הולך,הוא חוזר הביתה.והוא בא לחבק אותי
והייתי כולי מים ואמרתי לו שאני כולי רטובה..הוא אמר לי "לא אכפת לי כמה תרטיבי
אותי.." וחיבק אותי חזקק חיבוק שאני לא אשכח..ונתן לי נשיקה בלחי.ואמר לי כמה שאני
חמודה ומיוחדת ומדהימה וכמה שהוא שמח שבאתי אליו לחדר ולא פחדתי..ואמר לי ביי..ואני
הייתי כ"כ בשוק שנתתי לו ללכת לי ככה, נתתי לאהבה שלי ללכת!!והיום כבר שנתיים עברו
כמעט!!והיה לי חבר...שניים...בעצם יש לי חבר עכשיו..ובחיים לא שכחתי אותו ואני לא
אשכח אותו!!באמת שניסיתי למצוא אותו...אבל כנראה שהפרטים לא מספיקים..ואני עדיין
ממשיכה לחשוב עליו ולהזכר בו...כי הוא היה מדהים...הוא היה מתוק הוא היה
מושלם..ובחיים לא הרגשתי לאף בן מה שאני הרגשתי אליו..כמו מישהו שבחיים לא הכרתי,
זה היה וורוד כמו חלום מתוק..הוא היה אהבה שלי!!האהבה הראשונה שלי!!היה
ועדיין...ואני תמיד אוהב אותו...זאת היתה אהבה ממבט ראשון...והיא לא היתה חד
צדדית...ראו שלא...אבל אני התביישתי מדי ופחדתי להודות ברגשות שלי...וויתרתי על
האהבה שלי...והיא הלכה, הלכה לי!!כנראה שלתמיד...אני בחיים לא אשכח את עמית
שלי...אם יש מישהו שאתם באמת רוצים ואוהבים אל תוותרו ואל תתביישו ברגשות
שלכם...אחרת תפסידו אותו ורק אחרי שהוא ילך אתם תבינו כמה טעיתם ששתקתם ולא
דיברתם....מנסיון...

חולה עליכם אנשים..

אם מישהו ממכם מכיר ילד בשם עמית מאשדוד כיתה י"א מאזור י"א שיש לו אח בשם איתמר
שגדול ממנו בשנה או שנתיים בבקשה שישלח לי הודעה ואני אתן לו פרטים נוספים...בבקשה
תעזרו לי למצוא אותו...אפילו רק כדי להיות ידידה שלו..