אולי זו טעות... אבל זה מה שאני מרגישה.

אני רוצה שתבין דבר אחד... דבר שאחרים לא מצליחים להבין, דבר שאני בעצמי עוד לא הבנתי... למרות הכל, כל מה שעברנו, כל מה שהיה, ולא יחזור, למרות כל זה... אני עדיין אוהבת.למה?... אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת. זה מה שאני מרגישה, וזהו.נכון, אני עדיין חולמת בלילה שיבוא היום ותגיד לי: טעיתי... תחזרי.ואז ליבי יקפוץ גבוה והחיוך ימתח על פניי, הלב יפעם בחוזקה וכל גופי ירעד. אך בכל זאת אני אומר לך: לא... תוכיח לי שאתה אוהב. אוהב באמת.למה?... אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת. זה מה שאני מרגישה, וזהו.עברו כבר כמה חודשים מאז. אתה בטוח זוכר את זה...לילה קר, 3 לפנות בוקר, על הספסל שמול הבית שלי. באת אליי וחיבקת אותי. הייתה לי הרגשה בבטן שמשהוא עומד לקרות. וכשישבנו והתחלנו לדבר ידעתי שיש לך משהוא. שאתה לא מתנהג כרגיל. ושאלתי: מה קרה. מה יש לך? ואז הכל התפרץ. וככה זה נגמר. כשאני על הספסל יושבת ומזילה דמעות בשקט שלא תשמע, אחרי שפנית והלכת לכיוון הבית שלך מזיל דמעות בשקט, שאני לא אשמע. נתת נשיקה על המצח, אמרת שתמיד תיהיה לצידי כשאזדקק לך... והלכת.ישבתי בלילות. בכיתי, קפאתי, רעדתי... בלעדייך. רציתי שתשוב לחבק ולנשק אותי. רציתי לחזור ולהרגיש את מגע גופך, מגע שפתייך. לאחר כמה חודשים החלטתי סופית... אני רוצה אותך ולא יעזור כלום. רוצה לחבק, ללטף, לנשק, לאהוב אותך... שוב. ודיברנו... והסכמת... והייתי מאושרת.למה?... אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת. זה מה שאני מרגישה, וזהו.באת אליי, התחבקנו, התנשקנו, אהבנו. ישנת אצלי, התקלחנו, אהבנו.נכון...אולי זו טעות... אנחנו כבר לא חברים ומה שאני עושה זה לא בסדר. כי אתה לא שלי, אני לא שלך. אבל זה משהוא שרציתי כל כך.. משהוא שפשוט הייתי חייבת לעשות.למה?... אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת. זה מה שאני מרגישה, וזהו.