משו שכתבתי בקשה כנסוו לתגיבוו

הם נפגשו במקרה

אחרי כאב הלב שעבר עליה בתקופה האחרונה הוא הופיעה

לא חשבה שהוא יהיה אהבת חייה..

אבל זה קרה היא התאהבה בו

בהתחלה הכל היה יפה וטוב והיה נראה לה שגמהוא אוהב אותה..

אבל אחרי קופה מסויימת הם התרחקו

לא דיברו לפחות חצי שנה והיא חייה בכאב ליבה נשבר הוא לא הבין כמה שהיא אוהבת אותו

היא הייתה רואה אותו לפעמים ברחוב הייתה מסתכלת עליו במבט אוהב אבל לא אמרה לו דבר היא המשיכה לחיות בכאב

אחרי תקופה מסוימת היא ראתה אותו וידעה שהוא ראה אותה אבל לא אמר דבר.. היא הבטיחה לעצמה שתפסיק לאהוב אותו נמאס לה מהכאב היא לא רצתה עוד להיפגע..

אבל בדיוק באותו יום הוא שלח לה הודעה..

שאל מה שלומה..

הא לא היססה וענתה לו במהרה..

הם דיברו ודיברו והיה נראה לה שסופסוף יקרה לה משו טוב איתו אחרי הכאב..

יום אחד היה טקס.. לחיל שנרצח במלחמה..

הוא שאל אותה עם היא מגיעה..

לא היססה לרגע ואמרה לו שנראה לה שכן..

הוא כאילו רמז לה תבואי..

היא באה ראתה אותו ושוב כאב לה לא דיברו אפילו לא שלום

חברות שלה אמרו לה שהוא לא מספיק להסתכל עליה לא היה אכפת לה כי זה לא עזר הם לא דיברו...

בדרך הביתה היא כבר איבדה תקווה..

אבל אז

הם התחילו ללכת הביתה ונפגשו..

הם התחילו לדבר והכל היה ממש יפה וכיף..

הוא חזרה הביתה מאושרת אמרה שאפחד לא יקלקל לה תשמחה...

יום למחרת הרגישה שהולך לקרות משו ממש רע..

הרגשות שלה צדקו...

היא חזרה הביתה וישר התחברה..

אבל הוא לא שלח הודעה..

ומאז עבר זמן היא החליטה שהיא תשלח לו הודעה..

אבל הוא עשה לה טובה שענה לה בכלל היא הבטיחה שהיא לא תשלח לו יותר הודעות ושהיא חייבת לשכוח אותו..

הכאב רדף אותה כל יום

היא לא הפסיקה לחשוב עליו הוא היה החיים שלה

מאז אותו יום ליבה של הילדה כאב ונשבר וכנראה שהוא ישאר ככה לכל חייה כי היא כבר לא מאמינה שביום מין הימים יבוא הנסיך שלה היא חשבה שהוא היחיד שלה היא לא צריכה אחר והלב שלה ישאר שלו לנצח

ורק הזיכרון לא יעלם לעולם מזיכרונה..