הטבע לקח אותך איתו,סבתא/מאוהבת בסבל

האורות חשכו,ולקחו לי את האור שנשאר בדממה


הרוח סחפה,ולקחה לי את כול החום והאהבה


העננים כיסו את השמיים ונותרה האפלה


לקחו לי את המלאך שהיה על פני האדמה


נותרה רק התפילה "לעילוי נשמת..."


ומתוך הבכי צצות השאלות:"למה את,מכולם?למה אלוקים רצה דווקא אותך-עכשיו..?!


למה כ"כ מהר?!למהה הוא לא התחשב בכאב?על מי אסתכל במבט חבוא ואשאל את עצמי


האים היא תהיה ביום שאגשים את חלומי?האם היא תהיה מסוגלת להריע לכבודי כשאעלה על הבמה ואשיר לכבודה?" מבין כול השאלות האלה יש רק שאלה אחת שיש לה תשובה אחת וברורה:היא לא תהיה ביום שאגשים את חלומי-היא לא תריע לכבודי..אבל אני אקדיש לה שירים אשלח אותם אליה למעלה..למרומים..וירדו דמעות הדם..


על קברך משטתחים ומבקשים מאלוקים שיחזיר לנו אותך..!!שמך חקוק על המצבה וזה מזכיר לי כול פעם מחדש את האבן שיש לי בלב,אבן גדולה ומלאת כאב שתופסת את רוחב הלב ובה חרוט שמך...לעולם לא אשכחך..!!