מיוחדת במינה

זכור לי היום שבאת


זכור לי הרגע שאמרת


שאני היחידה, שכמוני אין


ושאיתי אתה רוצה להתחתן


איך שהבאת לי טבעת וקראת לי מיוחדת


איך שצפיתה בי בגאווה אותה עונדת


איך שהצפת אותי בנשיקות


ואיך שראית את דמעות האושר זולגות


איך שנלחצנו ביום החתונה


ואיך בליל הקלולות עשינו אהבה


איך שקנינו דירה ועברנו לגור יחד


ואיך שדיברנו לילות בשקט ובנחת.


זכור לי גם היום השחור


כשביחסים שלנו ניהיה מין חור


איך שראיתי אותך מתרחק


ואיך מה שבנינו יחד מתרסק


איך שיום אחד פגשת אותה


ואיך שהיא נהייתה ה"מיוחדת במינה"


איך שאותי עזבת, פשוט קמת והלכת


ואפילו פריט מבתינו לא לקחת


איך שהבטת בפרידה בעניך התכלת


ואיך שיצאת ותרקת את הדלת


איך שבכיתי לעיני השמיים


והלב שלי החסיר פעימה או שתיים


איך שחיפשתי תשובה


ולא מצאתי נחמה


ואיך עכשיו אני אאמין באהבה?