הסיפור שלי - א^מ^י^ת^י

"עוד כוס אחת, רק עוד אחת.." ככה אמרתי אתמול .. "אני יודעת מה אני עושה אני לא שיכורה..!" והם נתנו לי..

"אני יכולה שלוק?" סיימתי גם אותה. לא, ממש לא הייתי שיכורה וגם לא דיברתי שטויות. הכל היה בסדר גמור. התיישבתי וזה התחיל.

זה התחיל להשתלט עליי לא יכולתי לעמוד..

ראיתי אותו מתרחק ממני וכל כך רציתי ללכת אחריו, רק לראות אותו מולי..

לא ביקשתי כלום חוץ מזה. "לאן הוא הלך??" -"לעיר" "תקחו אותי אליו ! בבקשה נו..." –"מה ייצא לך מזה ?" "אני רוצה לראות אותו.." והנה זלגה לה הדמעה הראשונה של אותו ערב. ולא זה לא הסתיים בשתיים שלוש דמעות.

כל כך כאב לי הראש, כל כך.. רציתי נורא להניח את ראשי על הכרית במיטתי ולישון עד הבוקר, אבל לא אני רק אסתכל עליו וככה אני ארגיש יותר טוב. טוב, לפחות ככה חשבתי שיהיה.

הנה הוא.. כל כך יפה, כל כך משלים אותי.. חיכיתי שהוא יתקרב אליי, יתייחס אליי.. וכן הוא באמת ישב לידי וחיבק את החיבוק הזה, ששובר אותי כל פעם מחדש ושוב התחילו לרדת לי דמעות "כשאת בוכה את לא יפה את לא.." ככה הוא שר אז הפסקתי כי כל כך חשוב לי להיות יפה בעיניו. נהיה לי טוב בגוף, אהבתי את זה שאכפת לו ממני "אתה תשמור עליי ולא תעזוב אותי נכון?" –"נראה לך שאני אעזוב אותך ככה יפה שלי?" הוא אמר לי וחייכתי אליו. הוא רצה ללכת רק לשניה, לעזוב אותי ולא נתתי לו ללכת "הבטחת שתשמור אתה לא יכול ללכת" –"אבל אני צריך..." "והוא עלה איתה על מונית.. בכיתי, בכיתי כל כך רציתי שהוא יחזור, רציתי ללכת למקום שהוא נסע רק להביט בו.. הם אמרו לי להפסיק לבכות ושהוא לא יחזור לפה. התיישבתי על ספסל ועצמתי את עיניי, חלמתי לרגע ופתאום כשפקחתי את עיניי ראיתי אותו מולי. כן הוא חזר כמו שכל כך קיוויתי. הוא אמר לי להפסיק לבכות – בשבילו לפחות. אז הפסקתי כי הוא כל כך חשוב לי. הוא חיבק אותי ושאל למה נזכרתי בו כ"כ מאוחר.. נשארנו רק שנינו, לבד והוא התקרב אליי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.. כמה התגעגעתי לשפתיים שלו. התנשקנו. זאת הייתה טעות. "אני אוהבת אותך" –"גם אני אותך יפה שלי" "למה אנחנו לא ביחד? אני רוצה שתהיה איתי.." הוא שתק. הוא התעלם מהשאלה הזאת. השאלה הזאת שכל יום בחצי שנה האחרונה אני שואלת את עצמי למה? אם הוא באמת אוהב אז למה לא? הפסקתי מזמן להבין אותו. אני כבר לא זוכרת מכאן מה קרה בינינו הייתי כל כך פגועה ועצובה בגללו. חשבתי לעצמי למה הוא עושה את זה? הוא לא מבין שהוא מכאיב?

לקחו אותי ממנו. ומאותו רגע אחרון שהיינו ביחד, הוא לא התייחס.. הוא לא שאל למחרת מה שלומי ואיך אני מרגישה.. הוא לא אמר שהוא מצטער על אתמול. הוא פשוט לא אמר מילה.

וזה כואב כל כך להיות כלום בשביל מישהו שהוא הכל בשבילי. אני לא אשכח את היום הזה אף פעם! הוא תמיד יזכיר לי כמה הוא לא שווה אותי כמה שהוא א^פ^ס.