החושך יורד. . .

היא אהבה אותו, והיא עדיין..

היא חושבת עליו כל היום, בינתיים..

היא נזכרת בו, בפעם הראשונה,

נזכרת בקסם שהייתה באותה אהבה,

איך הוא החזיק את ידה ואמר שלעולם לא יעזוב,

איך שהלכו על החוף ורצו לאהוב.

איך הוא ליטף את שערה בידיו הרכות,

איך הוא הביט בה בפניו התמימות.

איך הוא אמר לה כל כך הרבה מילים יפות,

איך כל היום הוא רץ לה במחשבות.

היא לעולם לא תוכל לחוש שוב את כל אלה לעולם..

הוא עכשיו לא שלה.. הוא בכלל לא קיים..

מאותו היום שהוא איננו היא רק בוכה,

רק חושבת על מה שקרה.

היא כל כך רוצה למות יחד איתו,

לעלות למעלה ואולי, לפגוש אותו.

היא לא תמצא עוד אחד כמוהו,

היא יודעת שלא תאהב כמו שאהבה אותו.

היא בוכה ובוכה, והדמעות לא מפסיקות לרדת,

היא צועקת לו שיחזור,והוא למעלה שומע,

אבל הוא לא יכול להגיב..

והוא יודע שכואב לה ובינתיים החושך יורד,

ואיתו גם היא נ ע ל מ ת. . .