הלכת, ואתה עדיין כאן

איך הלכת ככה תגיד....


היינו שניים אבל הלב היה אחד, שלם ומאוחד כפי שאף לב אינו שלם.


היו לנו אהבה, שמחה ואושר אינסופי שהרקיע שחקים והפציע את השחר הנכסף.


לא ידענו עצב ויגון מהו ולא עצרנו אפילו לרגע לראות או לבדוק מתי בדיוק צץ הנס שנקרא אהבה בעולמנו, אותה שניה מופלאה שהפגישה ביננו שבה הקסם התרחש.


רק אלוהים מסוגל ליצור אהבה עדינה במרקם של משי כפי שהיתה לנו ולרקום קישוטים שלוו בנשיקות סוערות אל תוך הלילה.


רומיאו ויוליה היו קטנים עלינו, מלמעלה סימנו לנו את הדרך שנלך בשביליהם ונחיה את אהבתם אך נלמד משגיאתם- כי לנו נכתב מלמעלה סוף טוב וימים מאושרים.


נישקת אותי בכישוף קסום שגרם לי להיות אבק למרגלותיך שהבהיק בשערי וגרם לי להיות נוצצת בעיניך. כל נגיעה היתה מלווה בדמעות אושר שהסעירו אותי אך ברגעי סערה הרגיעו אותי.


היית הטעם המתוק של חיי, המטרה לצעדיי, הדרך לחלום, היופי לראות, הקסם בו האמנתי


אז תגיד לי למה אותי עזבת?


אלוהים שרקם ביננו את הקשר הנפלא הזה קרע אותו לחתיכות לא בדרך הנוהגים במשי


אתה עכשיו המלאך שלי, השומר שלי, הנפש האהובה שלי...


אהבתי אותך תמיד ולעולם אוהב, את גופך חשקתי ואת נשמתך נשמתי


כשאגיע לגן עדן אבוא לבקר אותך