החיים נגמרו! נהרסו!

החיים נגמרו...החיים נהרסו...

ואין לי מה לעשות...אין לי איך את זה לשנות....

אני צריכה מנוחה...מהאהבה הזאת..שאותי כל כך מתישה...

אני צריכה מנוחה...מהאהבה הזאת...שעושה לי רק רע...

צריכה מנוחה..מכל הבנים...שלי כל כך מזיקים...

אני בכלל...צריכה מנוחה...מהחיים...

הלב שלי הפך לרסיסים קטנים קטנים...

שעליי כל כך משפיעים...

הלב שלי הפך לרסיסים קטנים קטנים...

קטנים...אבל כל כך כואבים...

הגוף לא רוצה לזוז...המילים כבר בקושי יוצאות מהפה...

לאהבה הקשה הזאת...אין שום תרופה שתרפא...

אפילו לנשום כבר אין לי כוח...אפילו זה דורש מאמץ...

כל היום אני רק בוכה ובוכה...

נמאס לי כבר...מההרגשה הזאת! ההרגשה הזאת שכל כך נוראה...

שבלב ובנשמה...עושה לי אך ורק עוד יותר רע...

אז למה צריך את החיים אם הם כל הזמן כל כך מכאיבים...

בני אדם יכולים להיות כל כך נוראים...כל כך פוגעים...





עדי .י.