מחפשת תשובה

השעה מאוחרת בלילה,ואני במיטתי,חושבת ותוהה איך הגעתי למצב הזה ..


לפני חצי שנה עוד הייתי "ילדה" תמימה,שחיכתה "לאביר על הסוס הלבן" חכיתי בקוצר רוח לגדול,לאהבה כמו בסרטים .


שתסחוף אותי,חשבתי שזכיתי לכך איתך .


היום חצי שנה אחרי אני מבינה שהסרט הרומנטי הפך לסרט מפחיד לסיוט של חיי,


שנתתי לאדם שלא ראוי את כל כולי...


והוא בחר להשתמש בכך בדרך המבחילה ביותר...שאני לא יכולה לתאר במילים שהדף יכול לספוג.


אדם,שאם ראוי להיקרא אדם מכיוון שעדיין לא מובן בעיניי איך אדם מעז לטעון שהוא אוהב מישהו ולהתנהג כלפיו אחרת ממה שהוא טוען.


להגיד זה קל,בסוף המעשים נחשבים,ולמעשים יש תוצאות ...


אני מניחה שאני יכולה להאשים רק את עצמי שנתתי לעצמי להיות פגיעה.


אנשים ישארו אנשים ויתנהגו כמו שהם כל חייהם וטיפשי מצידי לחשוב שאני יכולה לשנות אותם או לתקן את העולם.


אבל איפשהוא בתוך תוכי רציתי להאמין שאם אוהב אותך מספיק,לפחות אם לא תאהב אותי באותה מידה לפחות תתן לי את הכבוד הראוי לי שתיהיה לצידי במיוחד ברגעים קשים אלה..


היום אני יודעת את האמת הכואבת שבמבחן האהבה נכשלת בגדול..דבר אחד היה מוכיח לי שיש משהו קטן ואמיתי בזה שאתה טוען שאתה "אוהב אותי"


אבל את זה לא הראת לי..היית צריך להראות רק לי,ולא לכולם,הדבר הזה שאני מדברת עליו זה אמון ,ועל זה מתבססת כל מערכת יחסים.


ואת האמון שלי בך הפרת.כשהחלטתי לאהוב אותך ללא גבולות ,לתת לך להפוך אותי לאישה ,הבטחת שתיהיה שם ביום למחרת..ולא היית..


אני לא מדברת במונחים של זמן אלא באופן כללי..


אני חשבתי שגם אם לא נשאר ביחד לנצח ישאר לי זיכרון יפה מהפעם הראשונה.


אבל במקום זה נשאר זכרון כואב שגורם לי לחשוב אם בכלל היית ראוי לכך..


וחבל שהייתי צריכה לעבור את מה שעברתי..לבדי..