מן תקופה שכזאת...

אין לי בכלל מאיפה להתחיל..

זאת מן תקופה שכזאת,

חשבתי שכשהכל ייגמר אני אמשיך הלאה.. אני אצא אל העולם..

כמו כולם..

מן תקופה שכזאת,

שהרגשתי כל כך בטוחה בעצמי.. הייתי בטוחה,

בטוחה שזה יעזור.. שאיתו אני אשכח..

אשכח ממך.

אז מיהרתי קצת.. אז אולי גם טעיתי, עשיתי מה שרציתי,

מה שרציתי באותו הרגע,

אבל על טעויות משלמים, ועל הרגע הזה אני אתחרט כל החיים..

באותו הרגע, עם אותו אחד, הכל רק חזר אליי

חזר בגדול.. לא ידעתי שככה אני אפול..

נשברתי.

כל דבר שקרה איתו השוותי אלייך, הזכיר לי תקופות טובות,

כמה שאתם שונים, כמה שהכל היה אחר..

כמה שאיתך זה היה מושלם, אבל מה שהיה, היה..

ולא יחזור עוד לעולם.

את הגלגל לא ניתן להחזיר לאחור, הייתי איתו ואיבדתי אותך, לתמיד.

בחיים לא יהיה לי עוד מישהו כמוך,

זאת מן תקופה שכזאת,

שכל דבר מעלה זיכרון..

זיכרון ישן, זיכרון מתוק, סיפור אהבה בלתי נשכח..

מן תקופה שכזאת,

שבכל אחד חסר משהו,

משהו שאין להם, משהו שיש לך.

אין לי דרך להסביר את זה..

זאת מן תקופה שכזאת,

אבל זה נגמר,

מעכשיו,

ולעד.