בינינו

בינינו, שנינו יודעים.


לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי שוב ושוב.


אולי אתה סתם מעדיף להתעלם, מעדיף לשתוק, או שבעצם זה הכל סתם משחקים שאתה נהנה לשחק איתי.


אני שונאת את המשחקים האלה.


אני גרועה בהם.


אתה יודע מי משחק?


ילדים משחקים.


בעצם, תינוקות משחקים.


למה אתה לא מספיק אמיץ בשביל לבוא ולהגיד מה מפריע לך?


מה אתה מרגיש?


ולמה אני לא מספיק אמיצה בשביל זה?


אני לא יכולה שלא לחשוב מה אם..


מה יקרה כשנתגבר על עצמינו?


נהיה מאושרים?


נהיה מאושרים.