«₪©° מאז שעזבת °©₪« ---> ש!!ה לקרא

הלילות עצובים וכואבים,אין עוד את שמחת החיים.הלילות אפלים וארוכים,ואין עוד ציפורים באביב.מאז שעזבת הכל נראה כואב,הריחות, הצלילים, הכל נובל .אתה לא פה שכל זה ישוב,הירח מלא , עגול כמו כדור.השמש חזקה ובוהקת,אבל לא מחממת כזרועך המחבקת.אין עוד כוח לקום, אין כוח לחיות,לפקוח עיניים בבוקר ולהמשיך הכל.אין עוד כוח להתחיל מהתחלה,הדף הלבן כבר מזמן לא חדש.אי אפשר להתחיל סיפור כשכבר הסוף כתוב...איך אפשר להתחיל הכל שוב?! מחר יום חדש ואנלא יכולהלהתחיל את הבוקר כאילו כלום לא קרה..אין סיבה לקום ולחיות,יש יותר מדי דאגות בראש.המחשבות עלייך אותי הורגות ,והזיכרונות גורמות לי לבכות.החיוך על הפנים תמיד,אבל הכאב אותי מלווה מבפנים.רוצה להישאר רק בחלום וורוד,שהכל בסדר והלב לא כואב עוד.אומרים שבבוקר הכל מתרפה,אבל אצלי זה לא עובר,אומרים בבוקר הסיוט נגמר,וסתם מחשבות רעות מתרוצצות עכשיו,אומרים בלילה הכל נראה רע,כוכבים נישאים בחושך נורא.כשהבוקר מגיע האושר לא משפיע,יום חדש הגיע, עובר חודש מאז שהיית,ועוד יום לו חולף ככה סתם ,ואני בלעדייך בלי שום שימחה לרגע.אין לי עוד אוויר לנשימה,מרגישה את הסוף כבר כאן. כתבו לי תגובות זה חשוב לי.. אני כותבת פה פעם שנייה...