כשהירח מסתכל

ירח מלא עכשיו תלוי בשמים,


כאילו ילד קטן אוחז בחוט שקוף ומפריח אותו.


דמעות קפואות עכשיו זולגות מהעיניים,


הלילה, אני לבד, כבר לא אהיה איתו...


הירח מסתכל עליי במין מבט מנחם,


כאילו יודע מה עליי עובר,


אולי עליי מרחם,


במבטו אותי קובר...


לפתע הוא נראה כה בטוח ומושלם,


כמו אומר: לא תצליחי להפתיע אותי,


אני עומד כאן מאז ומעולם,


רואה את הדמעות של כולם...


לרגע נדמה שהוא קר,


כל כך מנוכר ואכזר.


אומר לי: תקומי, תתעוררי,


אף אחד לא ירחם עלייך ובמיוחד לא אני!


הדמעות שעל פני קפאו כמו נטיפי קרח קטנים,


הנשמה ממשיכה לבכות, היא נשרפת מבפנים.


כל כך קשה לי בלעדיך...