ושוב אותו מקום

ושוב אותו מקום,


נידח ושומם.


שוב אותו חלום,


שוב לבי דומם...


עוד מבט אחד ודי,


אני עוזבת לתמיד.


אולי אראה כאן את פניי,


אי פעם בעתיד...


ושוב אותם האנשים


שנמאס כבר לראותם,


שוב אותן המילים,


שנמאס לשמוע אותן...


עם חיוך אחד ודי,


חיוך מזוייף ללא משמעות,


אני עוזבת,


לא תראו שוב את עיניי,


חיי הם ממילא סתם סיוט...