בין ארבע קירות

בין ארבע קירות שסוגרים עליי אני סוף סוף מוצאת קצת שקט בתוכי.


בין כל הצעקות שלי אני מוצאת דממה שמתחננת להתפרץ.


בין כל הלחישות שלך אני מוצאת את הצעקה שלי לעזרה.


תשוב אליי, אני מתגעגעת אלייך...


לעוד חיבוק


לעוד מגע


לעוד ליטוף


לעוד נשיקה


לעוד לחישה


לעוד שיחה


ואתה... אתה לא עונה,


לא מגיב,


לא מדבר,


לא מסתכל,


לא משחרר,


לא בוחר,


רק עומד שם מהצד


רואה אותי בוכה לבד


רואה אותי נישברת


ממשיכה קדימה וחוזרת


אני באמת לא מצליחה להבין


איך לא הצלחתי בכל זה להבחין


שאתה כבר לא אוהב ולא מרגיש


שאתה כבר מזמן לא אותו האיש


אתה הבנאדם מהחלומות, מהזיכרונות


אתה הבנאדם מהשתיקות, מהמחשבות


מהתמונות על הקיר, מהרגש שנימצא באויר


אותו בנאדם שעליו ניכתב השיר


רק שתדע שאני כותבת לך כל יום מכתב


למרות שאתה לא מעוניין לקורא אותם עכשיו


 אני כותבת כדי להוציא מתוכי את הכל


כי נימאס לי כבר לשבת ורק לסבול


יום יבוא וכל זה יעבור


ואז תצטער שבחרת לסגור


אמרת.. תנעלי את הדלת כי אני לא יחזור


והרגשתי איך אתה מקפיא את ליבי במגע של קור


היום אני יודעת שהספיק לי מבט כדי להיות אוהבת


אבל לא יעזור דבר כי עלייך אני לא מתגברת....