''הפחד לדבר איתך על אותה האהבהה''-->>סיפור אמיתי שליי..

"הנה עברו להם 3 חודשים,

3 חודשים בהם חשבתי עלייך,

3 חודשים שהיה קשה לי בלעדייך,

3 חודשים בהם הזמן טס ולא עצר,

3 חודשים בהם הלב אותך שמר,

עוד לא שכחתי ולא בטוחה שאשכח,

נראה שאתה לא מבין מה קורה וחבל,

איך אומרים-האהבה היא עיוורת,

וכרגיל, היא גם כואבת,

אני אוהבת אותך ולא מבינה למה,

למה אנחנו לא ביחד,

למה אני לא מתגברת על הפחד,

לבוא ולדבר איתך יכול להיות מאוד קל,

לעכל ולהבין הכל אתה בטוח תוכל,

אבל, הבעיה היא רק בי,

אני לא יכולה לפרוק אצלך מה יש בליבי,

כנראה בגלל שהיינו ידידים טובים,

ואולי לא תחשוב עלינו בחיים כחברים,

כל הסיפור הזה לא מסתדר,

זה לא נכון שעם הזמן הכל עובר,

כל יום אני רואה אותך,

ושוב פעם הכל חוזר לרגע הראשון,

מתי יגיע הרגע האחרון?

הרגע בו תגיד לי את מה שאני רוצה לשמוע,

ושבי לא תמשיך יותר לפגוע,

יש לי תחושה שגם אתה רוצה,

אולי אתה לא מבין איך את "הגבול" תחצה,

אבל, אולי הלב שלי טועה,

ובאותו הזמן הוא גם בוכה,

בוכה כדי שתקלוט מה הוא מרגיש,

בוכה כדי שגם אתה תרגיש,

את אותה האהבה שנמצאת בתוכו,

ואת הצעקה שתהיה רק איתו,

וכל פעם שאני רואה אותך מחבק אחרות,

גם אם הן רק ידידות,

מתחילות להתפוצץ לי בפרצוף התקוות,

ואז פורצות שוב פעם אותן המחשבות,

אם אתה אוהב או לא, אם אתה מרגיש כמוני,

או שאתה משחק עם הלב שלי,

הלב השבור שלא קיבל אותך,

ורוצה עכשיו לשכוח את שמך,

אבל הוא לא מצליח, זה חזק וכואב,

ועל מה שהיה הוא הרבה חושב,

על אותה הנשיקה הראשונה,

וכנראה שהיא גם הייתה האחרונה,

הכל הפך לאהבה, שיכולה להיות יפה,

אבל אני כולי אינה שלמה,

בלעדייך אני לשניים חצויה,

אם אתה לא איתי,

אני לא רוצה מהאהבה הזאת אפילו חצי,

אני רוצה אהבה כמו בסרטים ובאגדות,

אהבה אמיתית, שמלאה באשליות.."