אני לא מצליחה לאהוב אף אחד, אף אחד חוץ ממך..---->> ששנייינננווווווווווושששששש

המון זמן עבר מאז שהיינו ביחד, המון זמן התבזבז בלעדיך.

המון זמן של ריקנות מסויימת, של חוסר רגש.

וניסיתי.

באמת שניסיתי לשכוח. מחקתי את הכל, את כל התמונות, את הזכרונות,

את המכתבים, ההודעות..הכל.

אבל לא.

לא שכחתי. לא יכולה לשכוח. לא רוצה לשכוח.

זה היה יפה. יפה מידי, יפה מידי בשביל לוותר, יפה מידי בשביל להשאיר מאחור.

כמה שאני ישרוף את המכתבים- המילים עדיין מהדהדות בראש.

" אני אוהב אותך". אתה יודע, אני הייתי מוכנה לעשות הכל, הכל, בשביל לשמוע שוב את אותן 3 המילים,

שלוש המילים שפעם היו בשבילי, שכל פעם שהיית אומר אותן לא רציתי שהרגע יגמר.

והמבט שלך, כמה אני מתגעגעת אליו. לפעמים אני רואה אותך בבצפר, או סתם ברחוב,

ואתה מסתכל עלי, אני יודעת. אני מרגישה את המבט הזה שלך. אני רוצה לראות אותו מקרוב, שוב.

העיינים שלך- שאומרות לי הכל גם בלי להגיד מילה.

אותן העיינים שבגללן התאהבתי בך.

עדיין כשאני מתסכלת עליך אני רואה את אותם העיינים שהיו פעם, אך אחרי הכל

זה כבר לא אותו המבט.

המבט השתנה. ניצוץ של אהבה כבר אין בו. והוא חסר.

והזמן עובר, הוא מתקתק משניה לשניה. ואצלי כאילו הכל נעצר. לא זז מהמקום.

אצלי כלום לא השתנה. אפילו לרגע. לא לשנייה. לא לדקה.

נעצרתי.

אני לא יכולה להמשיך. לא יכולה להמשיך לבד. בלעדיך.

אני צריכה אותך, צריכה אותך כאן, איתי. אבל אתה לא פה, לא איתי, וגם לא תהיה.

ולאט לאט אני מצליחה להתרגל למציאות החדשה שנוצרה לי. מציאות ריקה.

" עם הזמן שוכחים דברים שחשבנו שנזכור תמיד" -?

כן, ללא ספק. ועם הזמן אני מאמינה שאני ישכח אותך, אפילו לתמיד.

היה ביננו משהו יפה, משהו אמיתי. אני יודעת שזה לא היה סתם בשבילך, הרגשתי את זה,

לא משנה מה תגיד, לא משנה מה תאמר, הלב לא משקר. הוא לא יכול. ואני מאמינה לו- לא לך.

אבל עכשיו? כן כבר שכחת. המשכת הלאה, אני יודעת. וזה כואב לי. כואב לי כל כך-

שאתה שכחת את כל מה שהיה ביננו, ואני לא. אני לא מצליחה.

והלוואי שהייתי מצליחה להמשיך.

כמה שאני עם אחרים- אני עדיין איתך.

הפכת את הלב שלי לאבן.

אני לא מצליחה לאהוב אף אחד, אף אחד

חוץ ממך :(





אני כתבתתיייי..

תגייבוווווו אוהבתתת שניינוששששששש