«::*°• לב מקרח •°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

הלב פעם פרח כמו פרח,
למקומות שמעל לכל דימיון,
ועכשיו הוא נהיה ממש כמו קרח,
ועכשיו הוא רע וחסר היגיון.


עכשיו הוא כועס ממש תמיד,
רוצה לב אחר שיהיה היחיד,
אותי הוא עזב והשאיר לבד,
והזיכרון הזה בראשי מהודהד.


מתי זה יעבור? מתי כל זה יעצור?
האם יש סיכוי שאנחנו נחזור?
כי כל מה שהיה, במילים לא מסתכם,
אני פוחד שהכל פתאום ייעלם.


אז אם יש סיכוי, אליי תחזרי,
עדיין את הכוכב, והכי תיזהרי,
בכל השמיים, את מספר אחת,
את כמו מלאך שעל ליבי הוא נחת.