סטירה בפרצוף...

אני מבינה שאתה אדם מאוד סגור


אני מבינה שאתה לא רגיל לקשרים כאלה


או לעוצמות כאלה של אהבה


אבל תבין....


רק היום בצהריים הארקתי אליך את כל נבכי נשמתי


כמו שעשיתי תמיד


כמו שהתחננתי שתעשה לי אתה..


ובערב דאגתי לך כל כך...


היה נדמה לי שקראת לעזרה


היה לי נדמה....


וכל כך רציתי לדבר איתך על עוד משהו חשוב..


ואתה עשית דבר גדול- גדול בשבילך


אני בטוחה שנורא התרגשת והיית גאה בעצמך


זה נפלא- וכל כך רציתי להיות חלק מזה- רציתי שתספר לי


שתעריק את עצמך אל תוכי


כמו שתמיד עשיתי לך....


 


אבל להתקשר באחת בלילה ולהודיע לי בקול שווה נפש: "הייתי שם"


בלי שחלקת איתי כלום מכל ההתרגשות שחשת


בלי לספר


בלי לחלוק...


 


זו הייתה סטירה בפרצוף!


אחת מני רבות


ואני מבינה שוב- אתה לא רוצה לספר


אתה שם בשבילי ולא תניח לי להיות שם בשבילך


וכבר דיברנו פעם על הדדיות- ואמרתי לך אז


"אני מאבדת אותך"- כי אם הלב שלך סגור- איך שלי יישאר פתוח?


 


אבל קיבלתי סטירה מאוד כואבת ממך עכשיו


והאמת- נמאס לי כבר


אין קשר חד צדדי


חייב להיות שיוויון- גם אם זו כמיהה ילדותית


 


אני מפקידה בידך את נשמתי וסומכת עליך עם סודותיי הכמוסים ביותר


ואז- כשאתה לא סומך עליי עם סודותיך- אני מרגישה איך הלב שלי קופא באחת


רציתי לספר לך משהו מאוד חשוב- משהו שכל כך מפחיד אותי- משהו אמיתי שקורה לי


 


רציתי- עד שקיבלתי סטירה...


פחדתי לאבד אותך- אני כבר לא מפחדת יותר


 


-מסתבר שאיבדתי אותך-