סיוט מתוק 3

שדות יבשים, הרים וגבעות,


השמש שוקעת בין צוקי האכזבות.


רכסים של אשליות והמסע אל הבלתי נודע,


היכן היא אותה התקווה שאבדה?


מסתכלת מסביבי, אני לבד בעולם המפחיד,


מתי כבר אגיע אל אותו העתיד?


אומרים שאתמול הוא ההיום של מחר,


אך הם לא מבינים שמחר כבר מאוחר...


הכוכבים מתחילים לבצבץ מבין העננים,


לאט לאט הם נהיים עמומים.


הם בוכים ובני האדם מבקשים משאלות,


חושבים שהכוכבים יפתרו להם את כל הבעיות.


חוזרים כל הזמן על אותן הטעויות


ושוב הפזמון הרגיל: "יהיה בסדר, כל אחד עושה שגיאות..."


אני לא מבינה איך העולם הופך תמים,


הרי זה פתטי להאמין.


ושוב אותו השקט, אך סוער מבפנים,


אירוניה אחת גדולה- הם החיים!


רכסים של אשליות והמסע אל הבלתי נודע,


היכן היא אותה התקווה שאבדה???