בעילום שם

הזמן מולי אוזל ועוד יום חולף

מתבוננת אל הגלים, על הים הסוחף.

מפליגה בדמיון עם אותן מחשבות

אך הלב כואב ומוצף רגשות...

הלילה עולה ומטיילת בחוף

הדמעות זולגות, רוצה שזה יחלוף

חושבת רק עליך, על המבט שבעיניך

ושוב בכל מקום מחפשת את פניך...

יודעת שהטירוף הזה חייב להיגמר

מכל הסיוט הזה רוצה להתעורר...

נתתי לך את כל הנשמה ואת הלב

אך המשכת לדחוס בתוכי את הכאב...

ציפיתי למעט כנות של בן אדם

כי ידעת שבשבילי אתה כל העולם...

ולמרות הכל המשכת לשקר

על אהבתי באכזריות כזאת לוותר..

כואב לי להמשיך הלאה עם חיי

כי יודעת שאתה נמצא אי שם בלעדיי...

אך עם כל האכזבות שעדיין נשארו

והמילים המזוייפות שהרגו ונאמרו

לא מאחלת לך רע

כי יום יבוא ואתה עוד תדע

ואז תבין את כל מה שעשית

ואולי גם תבין עד כמה טעית...

וכמה גרמת לי בכאב לשלם

ונתת לאהבה שלי כך להיעלם...

ואז תתחיל להרגיש

ואז תתחיל לראות

ואז תיכנס הבגרות, ההבנה

ואז בליבך תחדור האמונה...

והחלום המתוק עוד ישוב,

והכאב לא יחזור שוב...

ואז תוכל להרגיש, לגעת בשמיים

לדעת מגע אוהב של שפתיים

ותתחיל להבחין בכאב שבעיניים...

ואז אולי הלבבות ימשיכו לבעור

ואולי יחזור אל חיי האור

ואולי...

אולי שזה יקרה אתה תישאר מאחור

ואז כבר אהיה רחוקה ולא אעצור...