כננססווווווו..שנייינווווווווווווווווווושששששששש

ילדה תמימה..ילדה קטנה..

ילדה שחיה..באשליה שהיא בנתה..

ילדה שאת המציאות לא באמת ראתה..

ילדה שאת הזכרונות עוד בליבה שמרה..

את כל התמונות את כל המכתבים..

היא לא זרקה..הם אצלה שמורים..

ליום שהוא יחזור..ליום שאליה הוא ישוב

ליום שהוא יגיד לה..שהוא אוהב אותה שוב..

והיא הייתה בטוחה..שמתישהו באחד הימים..הוא יחזור..

הייתה בטוחה שיבוא היום..בוא אותה עוד יזכור..

היא חשבה שבין כל המילים האלה..גם לו זה כואב..

היא האמינה..שמאחורי השנאה..קיימת אהבה בלב..

וכל יום שהיא הביטה לו בעינייו..היא הייתה מאושרת..

היא רצתה לדבר..אבל המשיכה..שותקת..

ותמיד הייתה אצלה בלב תקווה..

היא חשבה שזה לא הסוף..שזו עדיין ההתחלה..

אבל היום..אותה ילדה הבינה שטעתה..

אותה ילדה..שפעם הייתה לה התקווה..

אותה ילדה..עכשיו בוכה..

אותה ילדה..לא מבינה..

איך הוא עם אחרת עכשיו במקומה..

איך יש מישהי איתו..כשהוא צריך להיות איתה..

עכשיו האשליה התנפצה לה בפנים..

ולקחה ממנה את כל האמונה בבנים..

והילדה הקטנה..עכשיו התבגרה..

עכשיו היא הבינה..שלא קיימת אהבה..

שהכל שקרים..והאמת חסרה..

שאף אחד לא שווה את הדמעה..

אך בתוך תוכה..היא עדיין מחכה..

לאותו אחד שהוא הלך..והוא כבר לא איתה..:(





תגייבוווווווו

אוהבתתתותתכםםם

שנינוווששששש