לזה שאהבתי עד כאב...

עוד מעט יעלה הבוקר,


הכוכבים יתנפצו לרסיסים.


להתעורר זו שעת העוצר,


בחיים...


השמיים אפורים,


לא, הם לא התבהרו


ואני אשב פה בשקט,


אבכה על ימים שעברו...


אלוהים, תן סימן,


אמור שהכל יסתדר.


נמאס לבכות על העבר


והעתיד שוב מאחר...


עוד רגע השמש תזרח


ותעלם כלא הייתה


ואולי אני אשכח,


את כל מה שהיה.


אני זוכרת את הרגש,


איך הבטחת שתאהב,


לא שוכחת איך חיבקת,


כשבלב כאב...


עוד מעט ירד הערב


והאפלה שוב תתבודד,


הלילה אני לבד,


אנחנו שוב לא נתאחד...


לא אשכח את מבטך


שפגע בי כמו בחץ.


כבר זרחה הלבנה,


הנה כוכב שוב מנצנץ...