''איננה ילדה עוד''

כבפרי בוסר שבשל,

הילדה אינה ילדה עוד.

כמים זורמים,

מתחככים בסלע,

היא חורטת את דרכה,

גורלה בידיה.



הילדה איננה ילדה עוד.



כגוזל עזבה היא את הקן,

פרסה כנפיים – ועפה[?]



הילדה איננה ילדה עוד.



עיניה שהיו כגרם שמיים,

נוצצות ובוהקות כיהלום מוזהב.

כבו.

כבה אורם.



מבטה שהיה כמו ניצוצות ברק מבריקים

התנפץ, כגלים על המזח.

מבט קודר נותר לו

מלא שכול.. וכאב



הילדה איננה ילדה עוד.



הוא שהיה מאור עיניה, פגע בליבה.

הרס את חייה.



הותיר חותם!



מכות,

דם.. איומים.

ואת פרצופו

היא רואה בחלומה כל לילה.



היא התבגרה,



הילדה איננה ילדה עוד.



החלום גבר עלייה

היום?

היא כלא קיימת.