כמה כואבת היא האהבהה..תגיבו בבקשהה=]

חודש עבר, כלום לא נגמר,

שוב חוזר אותו הסיפור,

אני, אתה ובינינו החיבור,

מתראים כמעט כל יום ואומרים רגיל שלום,

האמת, זה נראה פשוט כמו חלום,

אחרי מה שקרה, כלום לא השתנה,

נשארנו בקשר טוב של ידידים,

אבל עדיין זה לא בכיוון של חברים,

היית איתי ביומולדת שלי, לידי ובליבי,

אהבתי כשהגעת ואותי שימחת,

ביקשתי משאלה לאותו היום,

אבל כנראה שכלום לא היה צריך לקרות,

רציתי להיות איתך בכל דקה,

אבל הייתי צריכה להמשיך עם החברים במסיבה,

לא רוצה שישמו לב,

אבל להסתיר את זה, תאמין לי יותר כואב,

אתה יודע, אמרו לי שלהתרחק לא כדאי,

חשבתי שאצליח, טעיתי, אולי,

אני רואה אותך וקשה לי רק לראות,

לפעמים פשוט בא לי לבכות,

לא מרגישה את הדמעות, הן לא זולגות,

אולי זה בגלל שאין על מה, "מי ישמע מה קרה",

הייתי רוצה שהכל יהיה שונה ויפה,

תגיד לי, האם גם לך זה קשה?

לא אוכלת ורק חושבת, רוצה משהו וקורה אחרת,

חברות אומרת שאני נראית מאושרת,

אבל לא יודעות כמה אני רק מהרהרת,

אתה ממני ביקשת זמן,

הכל מבולבל ושומדבר לא מובן,

למה דברים כאלה קורים?

למה החיים לא יכולים להיות קלים?

התמונה שלנו אצלי כל יום בראש, בלב,

אני מתארת שאתה יודע כמה זה כואב,

לדעת שאנחנו רוצים, אבל לא יכולים,

מי יודע אם דבר כזה מתישהו יתגשם,

אולי בסוף זה בין החברים יתפרסם,

ואתה תבין שאת שנינו שומדבר לא יפריד,

לפחות נישאר אחת אצל השני בלב תמיד,

מנסה לדעת מה קורה בראשך,

מנסה לחוש מה אומר לי ליבך,

לצערי, אני כל כך לא מצליחה,

כמה כואבת היא האהבה,

אמרת לי שעליי אתה חושב,

אבל לא ידוע לך שזה כזה כואב,

רוצה שכבר נהיה ביחד, שנינו,

שכולם ידעו, יחושו וירגישו,

את האהבה השוררת בינינו,

את המילים היפות שעוברות בראשי,

כל פעם מחדש, אפשר גם לראות,

את המחשבות הרצות,

בחיים לא חשבתי שאוהב אותך,

אבל כעת אני רוצה רק אותך,

מאמינה בחיים ובגורל,

בסוף הכל יהיה קצת מושלם,

איך הידידות הפכה לאהבה,

והכל בגלל נשיקה קטנהה...



תגיבו בבקשהה..אני רשמתיי מקווה שאהבתםם =]