חדרי הקר/~מוריה~

שוב יושבת ועליך חושבת


לבד בחדרי הקר


שפתאום נראה לי קצת מוזר


בלעדיך אני לא שווה בעולם


ממש כמו חצי בן-אדם


אלוהים שלי ביקשתי רק אהבה


עכשיו אני סובלת מגודל האכזבה


בבקשה תעזור לי אותו לשכוח


כי הוא לא יוצא לי לרגע מהמוח


הגיע הלילה ניצנצו כוכבים


איתם השמיים עליי גם בוכים


זועקת לשמיים היכן האלוהים


כמעט ולא נשאר לי מוצא בחיים


פתאום הטלפון מצלצל אתה אליי מתקשר


עם דמעות בעיניי עונה לשיחתך


שוב אתה מוכר לי שאני "אהובתך"


קונה את מילותייך ובאה אל ביתך


ושוב שוכחת שאני רק ידידתך


חוזרת אל ביתי הקר


ששוב נראה לי קצת מוזר


יודעת שאני טועה


אבל זו דרכה של האהבה


ממחר אני אשכח אותו


זהו החלטתי, בעצם מחרתיים


אולי עוד שנה שנתיים


אולי שהנשמה תפסיק לחיות, אולי כשאמות


עוד אשכח אותך כי אתה בגדר של אשלייה....